דיסוננס קוגניטיבי הוא תחושת הדחק המלווה התנגשות בין שני השקפות, תפיסות עולם או ערכים. הוא תואר לראשונה ע"י הפסיכולוג החברתי האמריקני Leon Festinger בשנת 1956. Festinger הגה את התיאוריה הזאת על מנת להסביר כיצד כתות אפוקליפטיות מצליחות לשרוד גם לאחר שיום הדין המיועד מתגלה כבדיה. חוויותיו האישיות, המתוארות בספרו When prophecy fails, הן סיפור מרתק כשלעצמו אבל לא לשם כך התכנסנו. הדיסוננס הקוגניטיבי מציק לנו במיוחד כאשר אחד או יותר מהתנאים הבאים מתקיימים:
- הנושא שנמצא במרכז הסתירה הוא בעל חשיבות רבה בעינינו
- הסתירה מלאה ואי אפשר ליישב אותה
- הסתירה נוגעת לדימוי העצמי שלנו
- הסתירה נוגעת להחלטה בלתי הפיכה שקיבלנו
הדיסוננס הקוגניטיבי, כמו תחושות דחק אחרות (למשל צמא ורעב), הוא בלתי נסבל לאורך זמן. עלינו ליישב אותו במהירות על מנת לחזור למצב של איזון נפשי סביר. באופן כללי, יש לו רק שני פתרונות:
- שינוי ההתנהגות שלנו
- הצדקת ההתנהגות שלנו ע"י שינוי השקפתנו
ככל שהדברים נוגעים לצילום, תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי עשויה להסביר התנהגויות שאנחנו נתקלים בהן ברשת מידי יום. הרשת, בגלל האנונימיות שלה, היא שדה מחקר פסיכולוגי ואנתרופולוגי פורה. כשאנחנו משתמשים בפורומים מקוונים אנחנו מניחים שאיש מהמשתמשים האחרים אינו מכיר אותנו באופן אישי ולכן אנחנו נוטים להניח לחסמים החברתיים ולבטא את מחשבותינו ואת רגשותינו בכנות רבה. ברשותכם אתן כמה דוגמאות, אבל לפני כן אזהרה: יתכן שתרגישו חוסר נוחות למקרא הדברים. אנא, אל תקחו אותם באופן אישי. מטרתי לנסות להסביר (ולהבין) ואין בי כל כוונה לפגוע ברגשותיו של מישהו. אז נשמו עמוק ונתחיל:
הסיטואציה: למרות השמועות על הכרזות קרובות, רכשת את הדגם האחרון מסדרת מצלמות מסוימת. שבועיים לאחר הרכישה מופיע דגם חדש מאותה סדרה, בעל תכונות שהיית מוכן לשלם עבורן הרבה.
הקונפליקט: נהגת בטיפשות. אילו היית מקשיב היית יכול לרכוש מצלמה הרבה יותר טובה והרבה יותר חדשה במחיר רק מעט גבוה יותר. כעת מאוחר מדי לשנות את ההחלטה.
פתרון א: אתה קורא בשקיקה את הסקירות ההשוואתיות בין שתי המצלמות ומשכנע את עצמך (ואת כל מי שמוכן לשמוע) שבעצם אין ביניהן הבדלים גדולים.
פתרון ב: אתה רוכש עדשת פריים מהירה (וזולה מהפרש המחירים בין המצלמות) וכך מחזיר למצלמה שלך את היתרון.
פתרון ג: אתה מאמץ את הסיסמה המנחמת "זו לא המצלמה; זה הצלם" ומשקיע במיומנות הטכנית שלך על מנת להתגבר על החיסרון.
פתרון ד: אתה מתחיל לחסוך על מנת שתוכל לרכוש מצלמה בעלת מעלות אחרות, פחות תחרותיות. למשל מצלמת EVIL קטנה או מצלמה בעיצוב רטרו.
הסיטואציה: העלית לפורום הביקורת החביב עליך תצלום לעילא ולעילא, אבל איש מלבדך לא מתלהב ממנו. הביקורת שאתה מקבל מכאיבה.
הקונפליקט: המאמץ שהשקעת בטכניקת הצילום והזמן שהשקעת בעיבוד היו לשווא. חמור מכך, אתה כנראה צלם הרבה פחות טוב מכפי שחשבת.
פתרון א: אתה קורא את ההערות בתשומת לב ומיישם את מה שלמדת בניסיונות הבאים שלך. העיקר שיאהבו את העבודה שלך.
פתרון ב: אתה רוכש עדשה איכותית יותר על מנת לשפר את האיכות הטכנית של הצילום שלך. העיקר שיאהבו את העבודה שלך.
פתרון ג: אתה מחליף את הפורום באחד חיובי יותר. העיקר שיאהבו את העבודה שלך.
פתרון ד: אתה מחליט להפחית את התדירות בה אתה מעלה תמונות לביקורת ולסמוך על השיפוט שלך בלבד. על טעם ועל ריח אין להתווכח.
הסיטואציה: אתה רוצה להיות Ansel Adams של המאה ה-21. השגב וההדר של תצלומי הנוף ההרריים שלו סוחף את דמיונך, אבל אין לך הזמן הדרוש לנסוע, להמתין לאור המתאים ולהיכנס להלך הרוח הדרוש על מנת ליצור תצלומים כמו שלו. ואת הניסיונות המוצלחים יותר שלך לא הצלחת למכור עד היום.
הקונפליקט: יש פער עצום בין התמונה המנטאלית שלך לבין המציאות. הגשמת החלום שלך תדרוש קרבנות גדולים מכפי שאתה מוכן להקריב וכרוכה בסיכון גדול. מצד שני, אתה חי בתחושה מתמדת של פיספוס, שהקריירה המזהירה שלך כטכנאי מחשבים רק מעצימה.
פתרון א: אתה רוכש מצלמת פורמט גדול ומתנסה בה מדי פעם כדי שבבוא היום תהיה מוכן לקפוץ למים (למרות ששנינו יודעים שהיום הזה לא יגיע לעולם).
פתרון ב: אתה רוכש את הציוד הדיגיטלי האיכותי ביותר שאתה יכול להרשות לעצמך כפיצוי על שברו של החלום.
פתרון ג: אתה רוכש את כל כתבי אדאמס ומתמחה ברעיונות המורכבים שלו על אור, על טונאליות ועל השראה. הידע יחפה על פערי הניסיון.
ראו עד כמה רכישתם של פריטי ציוד יקרים עשויה למלא את הצורך שלנו באיזון פסיוכלוגי. הצורך לשדרג כלל איננו מעשי (מלבד במקרים מעטים). הוא נובע מקונפליקטים פנימיים מורכבים ולמען האמת ביכולתה של הרכישה ליישב אותם יפה. ציוד צילום, למרות שהוא יקר, זול יותר מסדרת שיחות טיפולית עם פסיכולוג.
 |
| Ansel Adams, Half Dome, Merced River, Winter, 1938 |
מעולה.
השבמחקאוי... כמה נכון...
השבמחק