ילקוטו של הפוטוג'ורנליסט

פוטוג'ורנליזם הוא אולי הענף הצילומי בו חשיבותם של הכלים היא הקטנה ביותר. כך, לפחות, אני רואה זאת. צילום עיתונאי טוב תלוי יותר מכל בנושא ומיד אחר כך בצלם, שנדרש להבין של הסיטואציה מכל היבטיה ולבנות גשרים רלוונטיים ואנושיים בינו לבין המצולמים. בסוג כזה של צילום הכלים אינם מעלים ואינם מורידים; איש אינו מצפה לאיכות טכנית עילאית בתצלומי חדשות. אני משער שאילו עבדתי כצלם שטח הייתי מעדיף להשתמש במצלמות ובעדשות קטנות, אמינות ועמידות לתנאים קשים. הפונקציונאליות תהיה חשובה עבורי הרבה יותר מאשר, נניח, היעדר רעש ב-ISO אסטרונומי.

אלה בדיוק התכונות ש-Markus Bleasdale, צלם עיתונות עצמאי שעובד באזורי עימות שונים באפריקה, זקוק להן. לכן הוא בחר ב-Canon 5D mark II ובכמה עדשות פריים העשויות מפלסטיק רעוע למדי לשמש ככלים העיקריים שלו. הוא מסתובב בעולם עם תיק קטן ובו שני גופים כאלה ומספר צנוע של עדשות.

הסרטון הזה יוצר את הרושם ש-Bleasdale שם את הציוד שלו במרכז. מובן שמטרת הסרטון היא פרסומית, אבל השימוש שהצלם עושה במלה "אוכלוסיות" ("populations") במקום במלה הפשוטה "אנשים" מעידה על התייחסותו לתושבי הארצות שהוא עובד בהן. בתצלומים המוצגים בסרטון אין אפילו אוכלוס אחד המוצג כאדם ספציפי, בעל שם וסיפור משלו. אבל הם דרמטיים ואסתטיים ומסוגננים כדבעי.
צעירים רבים ודאי מתקנאים באורח החיים של Markus Bleasdale וחבריו. הם נוסעים בעולם, יש להם גישה למקומות אקזוטיים ולאזורי עימות מלאי אקשן; עבודתם מתפרסמת בעיתונים חשובים בכל רחבי העולם; יש להם גישה לכל מצלמה ולכל עדשה שיוצרה אי פעם; ואם כל אלה לא מספיקים, הם זוכים להערכה בכל מקום אליו הם מגיעים בזכות חוסר ההיסוס שלהם לסכן את עצמם ובלבד שהברבריות, השחיתות, האלימות וחוסר הצדק ייחשפו לעיני אזרחי העולם המערבי (למרות שהכוח המניע רבים מהם הוא התמכרות פשוטה לאדרנלין. אין להם עניין אמיתי בגורלם של האנשים שהם מצלמים או בעבודתם של ארגוני הסיוע ההומאניטרי שמשמשים להם כרטיס כניסה לאזורי העימות ה"פעילים" יותר).
אני שואל את עצמי מה אני אמור ללמוד מן הסרטון הזה והתשובות אינן נוחות לי. הסרטון מלמד שהצלם עצמו, כאיש המערב הנאור, חשוב יותר מן האנשים שהוא יוצא לצלם. אני לומד שהציוד מגדיר את הצלם, מעניק לו סטאטוס, תדמית, אולי אפילו רישיון (מי יעיז לעמוד בדרכם של שני גופי 5DII?). אני לומד שאמנם נכונה לי דרך ארוכה עד שאהיה לאחד מצלמי העיתונות האגדיים האלה, אבל רכישה של ציוד זהה לזה ש-Bleasdale משתמש בו היא בוודאי התחלה טובה. שקרים על גבי שקרים.

עליכם להבין: אינני טוען שהמצלמה המוצגת בסרטון פחות טובה, או פחות מתאימה לצילום עיתונאי, מכל מצלמה אחרת. אני שואל האם הציוד בכלל חשוב בעבודה כזאת. רוב התצלומים המלווים את דבריו של הצלם יכולים היו להיות מופקים באמצעות כל מצלמה שהיא, אבל זה לא העניין. הסרטון אולי מדגים עבודת צילום מעולה, אבל הוא מדגים עבודה עיתונאית ירודה. אנונימית, גנרית ושטחית. זאת המחלה של הפוטוג'ורנליזם העכשווי, שמתבטאת גם בחלון הראווה שלו. מצד שני, זאת כנראה דרך טובה למכור מצלמות.
.