עניין קטן שמטריד אותי

שלום
אני נוסעת
אני לא רוצה
שתלוו אותי הלאה
לא שיש לי אשליות
בקשר ללונדון
לונדון לא מחכה לי
גם שם אהיה לבד

ואולי זה כבר לכל החיים
להיות לבד

אבל בלונדון יש יותר סרטים
בלונדון יש מוסיקה טובה
בלונדון טלביזיה מצוינת
בלונדון אנשים יותר אדיבים
כך שהייאוש נעשה יותר נוח

אתה מבין?
הייאוש נעשה יותר נוח

אתה מבין
אם למות כמו כלבה
אז לפחות הטלביזיה
תהיה טלביזיה

לונדון / חנוך לוין

בסקר האחרון שערכתי כאן נתבקשתם לבחור באחת מבין שלוש "סופר מצלמות" שלדעתכם תהלום את צרכי הצילום שלכם יותר מן השתיים האחרות. התשובות התפלגו כך:

Fuji X-Pro 1 - 44%

Nikon D800 - 34%

Olympus E-M5 - 13%

תשעת האחוזים הנותרים סבורים שאין בין המצלמות האלה אפילו אחת שתוכל למלא את צרכיהם.

התוצאות האלה גרמו לי להרים גבה: כיצד יתכן ששליש מן המשתתפים בשאלון זקוקים לרזולוציה הפנומנאלית של ה-D800 (למיטב הבנתי, היתרון הבולט של המצלמה הזאת הוא מידת הפירוט שהיא מציעה) כאשר רק לפני כארבעה חודשים הצהירו כ-85% מן המשתתפים בשאלון אחר שבהינתן הברירה יסתפקו ברמות פירוט נמוכות בהרבה? לצורך העניין, התשובות לשאלה: "מהי רזולוציית החיישן המספיקה עבורך?" התפלגו כדלהלן:

8MP - 5%

12MP - 58%

15MP - 5%

18MP - 5%

24MP - 11%

40MP - 0%

"אין דבר כזה" - 16%

אני יכול לחשוב על כמה הסברים לשינוי הפתאומי הזה. הראשון בהם הוא שינוי דרמטי בדמוגרפיה של המשתתפים בשני השאלונים. השני הוא שינוי דרמטי בשימושים שקוראי 'העין' עושים בתצלומים שלהם. והשלישי הוא היחסיות של המונח 'צרכים'.

אני יכול להפיס את דעתכם: ציבור הקוראים של 'העין' נשאר כשהיה פחות או יותר. בארבעת החודשים האחרונים אמנם נוספו לנו כמה וכמה קוראים קבועים, אבל קשה לי להאמין שהקוראים החדשים הם חובבי רזולוציה יותר מאשר הוותיקים. לצערי אינני סבור גם שקוראי 'העין' נוהגים להדפיס את תצלומיהם במימדי ענק יותר מאשר נטו לכך לפני ארבעה חודשים. כך שאני נותר עם ההסבר השלישי.

כפי שהסברתי רק השבוע, ההצטיידות שלנו בציוד צילום לא באה לענות רק על הצרכים הטכניים, האובייקטיביים שלנו. היא עונה גם על צרכינו הפסיכולוגיים הכמוסים. והצרכים האלה, בניגוד לצרכים הצילומיים, אינם מוחלטים אלא יחסיים. למשל, אני יודע שכדי להדפיס למימדים של 30X40 ס"מ אזדקק לרזולוציה של כשמונה מגה-פיקסלים (די ברזולוציה צנועה כזאת, כי מרחק ההתבוננות האופטימלי של תמונה בגודל כזה הוא בערך מטר אחד). נניח שניקח רזרבה של 50% לצורכי חיתוך וליטוש והנה הגענו ל-12 מגה פיקסלים (אכן, רזולוציה כזאת תספיק לרוב המשתתפים בשאלון הראשון). מצד שני, 12 מגה פיקסלים לא יספיקו כיום לאגו שלנו. הרי מסתובבות שם בחוץ מצלמות ברזולוציות של 18, 24 וכן, אפילו 36 מגה-פיקסלים. ולא יתכן שהרזולוציה המוגבלת של המצלמה שלנו תגדע את הקריירה שלנו כצלמים מקצועיים בעודה באיבה. לא יתכן שמישהו ירשה לעצמו להדפיס בצפיפות של 360dpi בעוד אנו מוגבלים ל-250dpi, והעובדה שבשנתיים האחרונות לא הדפסנו אפילו תצלום אחד לא משנה דבר. חובתנו להיות מוכנים! חובתנו לעמוד בסטנדרטים של התעשיה בכל עת!

לפני ארבעה חודשים, כאשר שאלתי מהי רזולוציה "מספיקה", אני מניח שהסתכלתם במצלמה שלכם וציטטתם את הרזולוציה שלה. הרי רובנו מעולם לא הזדקק לרזולוציה גבוהה יותר ובכלל, אם למדנו משהו בשנתיים האחרונות הרי הוא הטפלות של המרוץ אחר הרזולוציה. אבל פתאום 12MP נראים בעינינו אפרוריים, פאתטיים, מרגיזים. כיצד נוכל לחתוך את התצלומים שלנו? כיצד נוכל להדפיס? אנחנו זקוקים ליותר!

השיקולים שלנו אינם פרקטיים. אני בספק אם החלפתה של המצלמה שאנחנו משתמשים בה תורמת במשהו לצילום שלנו. מצד שני, אין ספק שהיא תורמת לסטאטוס שלנו בעיני עצמנו (גם אם לא בעיניהם של אחרים). השדרוג המתמיד מתחזק את תחושתנו שאנו מוכנים, שהמגבלות היחידות המונעות מאיתנו להפוך ל"אלילי רוק" צילומיים הן מיומנות טכנית, רצון לשנות את אורח חיינו והתמדה. נכון, הציוד שלנו לא באמת מגביל את הצילום שלנו. למען האמת הוא מעולם לא הגביל אותו. אבל כל עוד אין בנו עוז הרוח לחצות את הרף המנטאלי, "אז לפחות הטלוויזיה תהיה טלוויזיה".

XKCD

.