את הסרטון הבא גיליתי היום. תראו מה אפשר להוציא כשיש את הציוד הכי מקצועי:
איפה הצלם בכל הסיפור כאן? איפה היצירתיות, המחשבה, הדמיון וכל הידע שצלם זקוק לו על מנת להפיק תמונות טובות, אם ילד בן שלוש יכול להפיק כאלו תמונות אז בטח שכל חובב או צלם מתחיל. מי צריך בכלל ללמוד לתפעל מצלמה? מי צריך להבין מגבלות של ציוד כשאין מגבלות? מי צריך בכלל להבין מה זה צילום?
מי שמבלה בפורום הציוד בטח זוכר שלא אחת כתבתי שמי שרוצה להשתפר בצילום צריך לטעמי להרכיב על המצלמה עדשת פריים עם אורך מוקד אקווילנטי של 35מ"מ למשך חצי שנה ולצלם כל יום רק עם העדשה הזאת (ואני מתכוון כל יום, אפילו אם זה רק חצי שעה). המגבלה הזאת של עדשה קבועה, תגרום לצלם לחשוב יותר איך מצליחים לצלם תמונות טובות ומעניינות למרות המגבלה. היא תגרום לצלם לחפש זויות מעניינות ושונות, היא תגרום לו לנסות פרספקטיבות שונות והיא תגרום לו ללמוד איך לנצל את עיוותי העדשה והפרספקטיבה לטובתו, היא תלמד אותו להתקרב לנושא, לחוות את הסיפור, להעביר את הרגש.
הצעד הבא הוא להגביל את עצמך עוד יותר. לפני זמן מה לקחתי את מצלמת פילם הישנה של אימי ז"ל, מצלמה עם עדשה קבועה ותפעול אוטומטי, רק לשים סרט ולצלם. אין לצלם שום שליטה, אפילו לא לראות במקום אם יצאה תמונה טובה. כל מה שנותר לי כצלם זה לקמפז תמונה בעינית הפצפונת, לנסות לבנות קומפוזיציה טובה ומעניינת שתאפיל על הגרעיניות של הסרט, על חוסר הדיוק בחשיפה, על האיכות האופטית של העדשה הפשוטה יחסית ועל חוסר הדיוק בפוקוס הידני (המוגבל לקפיצות מרחק שמשאירות לפעמים פער גדול מדי עבור פוקוס מדוייק).
האתגר כאן הוא להביא למרכז הבמה את הצלם שבך, את התוצאה ולא את המצלמה, להתמקד בתוצאה הסופית ולא באיך ובאיפה ועם מה. אני מוכרח להודות: כשזה מצליח זה הרבה יותר מספק מצילום במצלמה מקצועית עם הרבה כפתורים ועדשה גדולה ויקרה ויכולת ISO של 5 ספרות....
וזה מביא אותי ל iPhone ושאר מצלמות הטלפונים למיניהם.
התמונה שתצא לנו תהיה ברמה של מצלמה קומפקטית סבירה ולא יותר, על מנת שהתמונה תהיה טובה צריך לחזור למנטליות של אותו צילום באותה מצלמת פילם מוגבלת של אימי. צריך לחשוב על בניית פריים מעניין. כן זה נכון גם כשמצלמים ב DSLR מתקדמת ומודרנית, זה נכון לכל צילום בכל מדיום ובכל פורמט אבל משום מה הרבה שוכחים זאת ופונים להפיק את התמונה הטכנית המושלמת על חשבון כל מה שחשוב בצילום.
הצילום במצלפונים המוגבלים האלו מחזירים אותנו לחשוב איך בונים תמונה מוצלחת, הם מחדדים לנו את החושים כצלמים כי המצלמה תמיד איתנו ותמיד יש סיכוי לתמונה טובה מולנו.
למצלמות האלו אין שליטה באופן שבו התרגלנו לשלוט המצלמה. באייפון יש רק כפתור אחד. אין אפשרות לקבוע צמצם או מהירות תריס וגם לא ISO. בנגיעה על המסך מתבצע פוקוס ומדידת אור מקומית ועוד לחיצה וגמרנו...
השליטה בהן באה מכיוונים שונים של אפליקציות שונות ומגוונות שמאפשרות לנו לבחור אפקטים לפני הצילום ואו להחיל אותן אחרי הצילום. היכולות האלו פותחות כיוונים חדשים ליצירתיות ונותנות לדמיון חופש לעבוד.
אפשר להוציא דברים נפלאים מהמצלמות האלו.
מי שמבלה בפורום הציוד בטח זוכר שלא אחת כתבתי שמי שרוצה להשתפר בצילום צריך לטעמי להרכיב על המצלמה עדשת פריים עם אורך מוקד אקווילנטי של 35מ"מ למשך חצי שנה ולצלם כל יום רק עם העדשה הזאת (ואני מתכוון כל יום, אפילו אם זה רק חצי שעה). המגבלה הזאת של עדשה קבועה, תגרום לצלם לחשוב יותר איך מצליחים לצלם תמונות טובות ומעניינות למרות המגבלה. היא תגרום לצלם לחפש זויות מעניינות ושונות, היא תגרום לו לנסות פרספקטיבות שונות והיא תגרום לו ללמוד איך לנצל את עיוותי העדשה והפרספקטיבה לטובתו, היא תלמד אותו להתקרב לנושא, לחוות את הסיפור, להעביר את הרגש.
הצעד הבא הוא להגביל את עצמך עוד יותר. לפני זמן מה לקחתי את מצלמת פילם הישנה של אימי ז"ל, מצלמה עם עדשה קבועה ותפעול אוטומטי, רק לשים סרט ולצלם. אין לצלם שום שליטה, אפילו לא לראות במקום אם יצאה תמונה טובה. כל מה שנותר לי כצלם זה לקמפז תמונה בעינית הפצפונת, לנסות לבנות קומפוזיציה טובה ומעניינת שתאפיל על הגרעיניות של הסרט, על חוסר הדיוק בחשיפה, על האיכות האופטית של העדשה הפשוטה יחסית ועל חוסר הדיוק בפוקוס הידני (המוגבל לקפיצות מרחק שמשאירות לפעמים פער גדול מדי עבור פוקוס מדוייק).
האתגר כאן הוא להביא למרכז הבמה את הצלם שבך, את התוצאה ולא את המצלמה, להתמקד בתוצאה הסופית ולא באיך ובאיפה ועם מה. אני מוכרח להודות: כשזה מצליח זה הרבה יותר מספק מצילום במצלמה מקצועית עם הרבה כפתורים ועדשה גדולה ויקרה ויכולת ISO של 5 ספרות....
וזה מביא אותי ל iPhone ושאר מצלמות הטלפונים למיניהם.
התמונה שתצא לנו תהיה ברמה של מצלמה קומפקטית סבירה ולא יותר, על מנת שהתמונה תהיה טובה צריך לחזור למנטליות של אותו צילום באותה מצלמת פילם מוגבלת של אימי. צריך לחשוב על בניית פריים מעניין. כן זה נכון גם כשמצלמים ב DSLR מתקדמת ומודרנית, זה נכון לכל צילום בכל מדיום ובכל פורמט אבל משום מה הרבה שוכחים זאת ופונים להפיק את התמונה הטכנית המושלמת על חשבון כל מה שחשוב בצילום.
הצילום במצלפונים המוגבלים האלו מחזירים אותנו לחשוב איך בונים תמונה מוצלחת, הם מחדדים לנו את החושים כצלמים כי המצלמה תמיד איתנו ותמיד יש סיכוי לתמונה טובה מולנו.
למצלמות האלו אין שליטה באופן שבו התרגלנו לשלוט המצלמה. באייפון יש רק כפתור אחד. אין אפשרות לקבוע צמצם או מהירות תריס וגם לא ISO. בנגיעה על המסך מתבצע פוקוס ומדידת אור מקומית ועוד לחיצה וגמרנו...
השליטה בהן באה מכיוונים שונים של אפליקציות שונות ומגוונות שמאפשרות לנו לבחור אפקטים לפני הצילום ואו להחיל אותן אחרי הצילום. היכולות האלו פותחות כיוונים חדשים ליצירתיות ונותנות לדמיון חופש לעבוד.
אפשר להוציא דברים נפלאים מהמצלמות האלו.
לכולנו יש מצלמה עלינו כל הזמן, אל תפחדו להשתמש בה, צלמו כל הזמן, תנו ליצירתיות שלכם לפרוץ החוצה. אם לוקח לכם 10 דקות להגיע למקום מסויים אז צו חצי שעה קודם שיהיה לכם זמן לצלם על הדרך אם רואים פריים מעניין ולא לוותר עליו כי אין זמן או אין עלי מצלמה, יש עליכם מצלמה כל הזמן והיא המצלמה הכי טובה בעולם באותו הרגע.
ככל שתצלמו יותר ולא משנה באיזו מצלמה זה רק ישפר אותכם ויקדם אותכם. גם כשתצאו לסשן צילום מתוכנן עם ה DSLR המקצועית ותיק גב עמוס וכבד, הגישה לצילום שתיכנס לכם לעצמות בזכות הצילום באמצעים המוגבלים גם תחלחל לכם לצילום באמצעים מתקדמים ואז בכלל רמתכם תשפר.
צאו לצלם!
 |
| צילום: שגיא קורטלר |
הערת העורך
המצלמה ששגיא כתב עליה זכתה בתואר 'מצלמת השנה של העין לשנת 2010'. כוחה בכך שהיא נפוצה, אופנתית ומוגבלת. היא הופכת את הצילום עם עדשת פריים רחבה במקצת לנחלת הכלל ולדעתי בכך חשיבותה לתרבות הצילומית. בתצלומים המופקים במצלמה כזאת האיכות הטכנית משנית לעינו של הצלם. "תנאי הפתיחה" שווים בפני כל משתמשיה ולכן היא דמוקרטית.
הערת הכותב
ההתייחסות לאייפון היא רק דוגמה. והכוונה היא לכל מצלפון או כל מצלמה קומפקטית שמחזיקים עלינו בכיס כל הזמן או בעצם על אמצעי שיכול להקליט אור, גם אם זאת מצלמת פילם או מצלמת חריר שבונים לבד בבית.
הרעיון הוא שלא צריך לפסול את השימוש בגלל מגבלות טכניות. התוכן חשוב יותר והמגבלות הטכניות גורמות לנו להציג את התוכן באופן שונה, לא פחות טוב, רק שונה.
כשתמונה לא טובה אז היא לא טובה ולא משנה באיזו מצלמה היא צולמה.
.
הערת הכותב:
השבמחקההתייחסות לאייפון היא רק דוגמה. והכוונה היא לכל מצלפון או כל מצלמה קומפקטית שמחזיקים עלינו בכיס כל הזמן או בעצם על אמצעי שיכול להקליט אור, גם אם זאת מצלמת פילם או מצלמת חריר שבונים לבד בבית.
הרעיון הוא שלא צריך לפסול את השימוש בגלל מגבלות טכניות. התוכן חשוב יותר והמגבלות הטכניות גורמות לנו להציג את התוכן באופן שונה, לא פחות טוב, רק שונה.
כשתמונה לא טובה אז היא לא טובה ולא משנה באיזו מצלמה היא צולמה.