שתי תולעים

הפוסט שמיכאל העלה לכאן אתמול צריך להטריד את מנוחתו של כל צלם. אם אפשר לצלם תמונות כאלה בעזרתה של מצלמה הנתונה בכיסו של כל אחד, ועוד בתוך חדר סגור עם תאורת חלון בלבד, מה חפץ לנו בכל הציוד שברשותנו? הרי אותה מצלמה פשוטה שבפשוטות יכולה לספק את צרכיהם של רובנו בשמונה או בתשע הזדמנויות מתוך כל עשר. קדימה. קיפצו. אני יודע שיש לכם תשובה טובה ומוכנה מראש לטענה הזאת. משום מה לא קשה לי במיוחד לחשוב על טיעונים נגדיים:

• מצלמת הטלפון הנייד לעולם לא תרשה לצלם את אותה שליטה יצירתית (אתם מתכוונים הרי לגמישות המשחק בעומק השדה. אז מדוע שלא תשתמשו במונחים המדויקים?) שמציעה מצלמה "אמיתית" עם עדשה "אמיתית".
• מצלמת הטלפון הנייד מוגבלת ביכולותיה הטכניות: בתאורה בלתי אופטימאלית היא יוצרת תצלומים רועשים בעלי טווח דינאמי מוגבל. כדי להוסיף חטא על פשע, אין אפשרות לקבל ממנה קבצי RAW שיאפשרו חילוץ של מיטב הנתונים מהחיישן הקטנטן שלה.
• המצלמה הזאת מפיקה תצלומים ברזולוציה שאינה מאפשרת חיתוך אינטנסיבי ו/או הדפסה למימדים גדולים. אין לה אפילו עדשת זום שתצמצם את הצורך לחתוך את התצלומים.
• מצלמת הטלפון אינה נותנת לצלם שליטה על הפרמטרים של החשיפה. אי אפשר לצלם בה בחשיפה איטית, לקבוע את מפתח הצמצם או את רגישות החיישן לאור.

תוכלו בוודאי למצוא עוד טיעונים רבים שיצדיקו את הצורך שלכם בציוד הצילום היקר, הכבד וה"רציני" שיש ברשותכם, אבל רוב הטיעונים האלה ישיגו בדיוק את המטרה הזאת: הצדקה. אתם זקוקים להצדקה. כל הזמן, ולא על מנת להניח את דעתם של אחרים שתוהים על פשר התחביב המזוכיסטי שאימצתם לכם (אני מתכווץ בכל פעם שאני רואה מישהו שמתהלך ברחובות העיר ועל גבו תיק גדול עליו תלויה חצובה מקופלת, אבל זה כבר סיפור אחר). אתם זקוקים להצדקה כלפי עצמכם. הבינו: אתם (אנחנו! את מי אני מנסה לרמות?) נמצאים בקונדיציה שמכונה בפי הפסיכיאטרים DID (Dissociative identity disorder). שתי תולעים מכרסמות בתוך ראשנו: תולעת D (על שם אתר הציוד הפופולארי ביותר בעולם) ותולעת H (על שם אחת מאפליקציות הצילום הידועות). תולעת D לוחשת באוזננו: "תראה את המצלמה החדשה הזאת. היא תיתן לך לפחות עוד סטופ של ניקיון. כל מה שתזדקק לו לאחר שתרכוש אותה יהיה עדשה מהירה יותר ותוכל לצלם את התמונות הטובות ביותר האפשריות כיום. תוכל להתחרות בכל צלם מקצועי. בעצם, מדוע שלא תהפוך את התחביב שלך, שאתה משקיע בו כל כך הרבה, למקצוע?". ותולעת H צוחקת צחוק ארסי: "ראה את כל הציוד הזה שם בתיק. לשם מה אתה זקוק לו? האם אתה באמת חושב שהוא יעשה אותך צלם טוב יותר? טוב מאחרים? הצחקת אותי. בשנה האחרונה רכשת שתי עדשות חדשות ולא הדפסת אפילו תמונה אחת; לכל היותר הדבקת כמה גרסאות מוקטנות בגלריה המקוונת שלך. אז לשם מה לך שני כונני הזיכרון הענקיים האלה המלאים בקבצי RAW בינוניים-במקרה-הטוב? אילו יצירות מופת כבר מסתתרות בהם? אם אתה רוצה לשבור את הגב מתחת לתיק המיותר הזה – בבקשה, אבל אל תבוא אלי אחר כך בטענות. כל מה שאתה זקוק לו נמצא כבר בכיס המכנסיים שלך."

בתוך תוככם אתם (אנחנו!) יודעים שיש משהו בדבריה של תולעת H. יש בהם אפילו יותר אמת מאשר בדבריה של תולעת D. ואנחנו מבועתים. אסור לנו להניח למגדל הקלפים שבנינו להתמוטט. לכן אנו דבקים בדרכה של תולעת D. זאת דרך קונסטרוקטיבית, סדורה ואופטימית. לא מפחידה ופתלתלה כמו דרכה של תולעת H. ככל שנישמע יותר לתולעת D כך תולעת H תיוותר מאחור, מרוחקת יותר, קולה עמום יותר ובכלל, היא תיראה בעינינו כמו גורה רכה, פרוותית וחמודה. 

.