ורסטיליות ויצירתיות: שאלות ותשובות

אחד המשפטים שאתה חוזר עליהם המון ובכל מקום הוא שעדשת פריים מכריחה אותך להיות יותר יצירתי. אני אף פעם לא מצליח לרדת לסוף דעתך. הרי בדיוק להיפך:

אם אני מחליט על סצנה שאני רוצה לצלם. ליצן ברחוב נניח.

אם אני עם עדשת זום, אני יכול להחליט אם אני רוצה לצלם פורטרט רציני שלו ב50 מ"מ, אם אני רוצה תמונת גוף מלא ב35, אם אני רוצה לפתוח עד ה18 ולצלם אותו עם הסביבה ואולי בזווית יותר "מעוות קצת" או ללכת לזום המלא שלי, לצלם אותו מסוף הרחוב ולבודד אותו מהרקע לחלוטין (מובן שיש עוד מלאנתלפים אופציות בערך, הלכתי על הקיצוניות ביותר).

אם אתה בא עם עדשת פריים, אתה הרבה יותר מוגבל, לא?

A&A

עדשת זום תציע לך את האפשרות לבחור במסגור המדויק של הפריים מבלי לזוז ממקומך, אבל יחד עם המסגרת ישתנו גם הפרספקטיבה ועומק השדה. שניהם כמובן ניתנים למניפולציה: את תחושת הפרספקטיבה אפשר לשנות (במידת מה) באמצעות הגבהה או הנמכה של נקודת ההשקפה. את עומק השדה אפשר לשנות (במידת מה) באמצעות פתיחה או סגירה של הצמצם. עם זאת, עליך להיות צלם מנוסה למדי על מנת שתוכל לצפות מראש את השפעת התיקונים האלה על התצלום. מספר המשתנים פשוט גדול מכדי שאפשר יהיה להתחשב בכולם באופן אינטואיטיבי בעת החשיפה. עדשת פריים תגביל אותך אמנם במסגור, אבל דעתך תתפנה למשתנים האחרים, שהשפעתם על התוצאה משמעותית לא פחות מאשר השפעתו של אורך המוקד. הדברים רלוונטיים בעיקר לאורך מוקד נורמלי (35-50 מ"מ במונחי 35 מ"מ) שכן באורכי מוקד אלה השפעתם של נקודת ההשקפה ושל מפתח הצמצם על ה"תחושה" של התצלום היא גדולה.

שימוש תכוף בעדשת פריים מסוימת מביא איתו היכרות אינטימית. עם הזמן תדע לאמוד לא רק את שדה הראיה שלה אלא גם את המרחק ההיפר-פוקאלי שלה במפתחי צמצם שונים, את מאפייני עומק השדה שלה במרחקים שונים של הנושא ואת הפגמים הקלים מהם היא סובלת. כל אלה יאפשרו לך להגיב מהר יותר לסיטואציה שסביבך ולקמפז אף מבלי להציץ בעינית או במסך האחורי. יצירתיות אין משמעה רק יצירת קומפוזיציה נאה ומקורית אלא גם בחירה מדויקת של רגע החשיפה. עדשות פריים, ככלל, מהירות יותר מעדשות זום לא רק במהירות התריס. הן מאפשרות לצלם תגובה מהירה יותר לסביבתו הדינאמית ומגדילות - באופן ניכר - את סיכוייו לחשוף בדיוק בזמן. מהירות התגובה איננה קשורה לטכנולוגיה. לעומת זאת יש לה קשר הדוק לדרך החשיבה של הצלם בשעת החשיפה. שוב, הקטנת מספר המשתנים מפנה את דעתו של הצלם להיבטים נוספים של עבודתו. כל זה לא מעלה ולא מוריד בצילום איטי ומחושב, אבל הדברים משמעותיים בז'אנרים הריאקטיביים יותר.

לבסוף, ואולי יותר מכל, עדשת פריים תאלץ אותך להתאמץ על מנת ליצור קומפוזיציות מעניינות. אינני מדבר רק על מאמץ מנטלי אלא על מאמץ פיזי ממש: עם העדשה הנכונה תמצא את עצמך מתקרב ומתרחק, מטפס וכורע ואפילו שוכב. התנועה הבלתי פוסקת תגרום לך להיות מעורב יותר בסצנה וערני יותר למתרחש בה. היכולת ליצור תצלומים מעניינים נגזרת מן המעורבות לא פחות מאשר היא תוצאה של נקודת השקפה מוצלחת. ראה את Henry Cartier-Bresson בפעולה בסרטון הבא. הוא נמצא בתנועה מתמדת, מתמתח, מתכופף, מקפץ ומהדס. קשה לחשוב על מידה כזו של מעורבות עם עדשת זום.

אין ספק שלגמישות יש ערך: היא תאפשר לך יותר דרגות חופש ותשמור את מירב האפשרויות פתוחות. מצד שני, לעודף אפשרויות יש נטיה לרדד את רובד ההחלטות של הצלם ולהגביל אותו לבחירה ביניהן. היצירתיות מתאפיינת דווקא בחריגה ממעגל האפשרויות. ביצירת אפשרויות חדשות. לכן המגבלה איננה יריב; אם תלמד להכיר אותה היא עשויה להתברר כידידה טובה.
.