הנה משהו מעניין שלא ידעתי על עדשות. מסתבר שהחל משנות ה-40 ועד לשנות ה-70 מספר משמעותי של עדשות הכילו חומר רדיואקטיבי. בעיקר הוסף לעדשות חומר בשם טוריום אוקסיד. הוספת החומר הנ"ל אפשרה לשנות את זווית שבירת האור, ומכאן להקטין באופן משמעותי את תופעת ה-dispersion או לחלופין להשקיע פחות בעיצוב גיאומטריית העדשה ולקבל פיזור אור מתקבל על הדעת. טוריום פולט קרני אלפא, בטא וגמא, כאשר המסוכן ביותר (מסרטן) הם קרני הגמא. כאשר מביטים במצלמה דרך עדשת Takumar לדוגמא, נחשפים לקרינה שהיא פי עשר מקרינת הרקע, כלומר אם מביטים דרך עדשה כזאת במשך דקה אחת , זה כמו לא להביט דרכה במשך 10 דקות :). הדעות באם כמות הקרינה עלולה להזיק לאחר שימוש ממושך הן חלוקות ולא ניתן לקבוע בוודאות אם אכן העדשות האלה מסוכנות, אך זה לא המקרה אם גם העינית מכילה חומר רדיאוקטיבי כפי שהיה מקובל במכשירים צבאיים שונים (תוך כדי הגילוי הזה נזכרתי שבצבא היתה לי כוונת שהכילה טריטיום, שמטרתו הסתכמה בציון נקודה זעירה וזוהרת בכוונת). היצרן הפעיל ביותר של עדשות רדיאקטיביות היתה חברת קודאק שבין דגמיה ניתן לציין את מצלמת הפוני, Signet ו-Instamatic. העדשה הרדיאוקטיבית המפורסמת ביותר היתה ה-Kodak Aero Ektar.
 |
| Photo: International Combat Camera Association. |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה