לפני כמה ימים כתבתי על אמנות ועל קיטש. באותו פוסט עסקתי בהרחבת-מה באחד ההבדלים בין השניים - המקוריות. אך מה לגבי ההבדל החשוב השני - הסנטימנטליות?
סנטימנטליות, או רגשנות, מתבטאת בתצלומים בתחושות של שלמות ונצחיות. תמונות שמשפיעות על המתבונן רגשית הן בדרך כלל צבעוניות מאד, אסתטיות ומקומפזות על פי כל הכללים. יש בהן מרכיב שמעורר קתרזיס אצל המתבונן. תצלום של זוג אוהבים על חוף הים בעת השקיעה הוא דוגמה לכך. הוא יעורר במתבונן סערת רגשות בזכות הצבעים והזכרונות (או התקווה לעתיד).
בפוסט זה אציג תפיסה מרכזית בתרבות היפנית המכונה ואבי סאבי. השקפת עולם זו מבוססת על שלוש אמיתות: הכל בר חלוף, הכל בלתי-גמור, הכל בלתי-מושלם. האסתטיקה היפנית, בעיקר בתחום הקדרות, מיטיבה לבטא את תפיסת הואבי סאבי. הכלים היפניים א-סימטריים, גסים ומזכירים בצבעיהם ובגימורם את האדמה ממנה הם עשויים. בדיוק ההיפך מן האסתטיקה ההלניסטית, אחר כך האירופית ולבסוף המערבית, שמצטיינת בקווים דקים ואלגנטיים ובשלמות צורה.
אפשר ליישם את מאפייני הואבי סאבי גם במדיה האמנותית ולדעתי הוא מתאים במיוחד לתחום הצילום. זה מצב ראיה בפני עצמו בחוגת המצבים הוירטואלית. "ראיית" ואבי סאבי היא דקת אבחנה ושמה דגש על א-סימטריה, משטחים בעלי מרקם הטרוגני, פשטות, צניעות ואינטימיות. היא מתארת אנשים ועצמים כפי שהם, מבלי להדגיש את האסתטיקה שלהם ומבלי להסתיר את פגעי הזמן. היא כנה ומעט מלנכולית. ובעיקר - היא פונה אל השכל ולא אל הרגש. היא הנוגדן הטוב ביותר לקיטש שאני יכול לחשוב עליו.
זהו הפוסט האהוב עלי עד כה. המחשבה על יופי וחוסר שלמות, ליוותה אותי ביומיים האחרונים מאז שקראתי את הפוסט.
השבמחקתודה!
A wind,
השבמחקתודה עבור תגובתך.
אני נוטה להשתמש בראיה הזאת בין אוקטובר לפברואר. הטמפרטורה והאור מתאימים יותר אז.