"אני רוצה לשתף אתכם בחוויה צילומית מאתמול.
סיפור קטן בתוך סיפור גדול...
אתמול בערב צילמתי לידיעות, לכתבת רקע על האסון שקרה במסגרת קן הצופים של חדרה - אמא מתנדבת, ומדריכה נהרגו בתאונת דרכים נוראית, צילום מאוד קשה וטעון, באווירת הלם של הילדים וההורים בקן השבט בחדרה. התמונות ניכנסו היום לכתבה, אבל היתי רוצה לשתף בסיפור קטן בתוך כל זה.
אתיופי, לבוש מסורתית עם סניקרס הגיע מהרחוב
מסוקרן במצב רוח די זחוח ועליז, כשהוא מאוד מודע לעצמו ולהשפעה של הופעתו עלינו. שאל מה קרה, ולמה ההקהלות, וענינו, אבל לא ממשהיה זמן אליו, ונידמה לי שהוא גם לא טרח כ'כ להבין.
כאן הוא מגיע ופונה לעיתונאים. אגב, הבחורהמרוחק מאחור הוא הכתב איתן גליקמן, אתו אני עובד, ולא נתקלים כיום בכתבים כאלו יותר...אבל זה מהצד...).
ואז אני מבחין שהוא נכנס פנימה!
אנו עמדנו בחוץ מפאת הרגישות, כדי לא להפריע בנוכחותינו במתחם המגודר, והוא נכנס, ואני אומר לעצמי - איזה טראומה הוא הולך לחטוף, כשהוא נכנס בתמימות, ללא הכנה לתוך גוב האריות של החברה הישראלית - השכול, האובדן של הילדים שלנו, ואם תירצו גם קן של הצופים עם כל הסמליות הלאומית, המדים וכיוצ'ב...מלבד ניכור וזרות מובנת אגב, אליו, לא קרה כלום מיוחד. הוא נכנס לביניין בו שהו החניכים, יצא כמעט מיד...
ואז הוא עזב את המקום. ללא מלה...
בסיפור הזה בעצם לא קרה כלום. אולי זה הסיפור הכי משעמם שסופר פה בשנתיים האחרונות. אבל אם תמונה יכולה לדבר, מקווה שהצלחתי להעביר את הכל בהבעת פניו פה.
לאיש זה קרה משהו שלא ישכח אותו לעולם, ועד יום מותו. ברוך הבא לחברה הישראלית."
לאיש זה קרה משהו שלא ישכח אותו לעולם, ועד יום מותו. ברוך הבא לחברה הישראלית."
הטקסט והתמונות מאת זהר שחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה