כל צלם, למעשה כל יוצר, חווה את זה לפעמים: מעיין היצירה מתייבש, הראש מתרוקן מרעיונות. זה יכול להיות מדכא. לפעמים דווקא לאחר קפיצת מדרגה, כשהצלם מתחיל לקבל הכרה מעמיתים לתחביב הכל מתפוגג. הראיה הצילומית מתרדדת ונעכרת. חוגת המצבים הוירטואלית "נתקעת" במצב האוטומטי.
מה עושים?
קודם כל, זה קורה לכולנו במידה כזאת או אחרת. אני יכול להעיד על עצמי שאני נמצא במצב של אי-יצירתיות לעתים קרובות. בקיץ - אולי רוב הזמן. למשל כעת, כבר שבוע שלא צילמתי והשינוי לא נראה באופק. עבורי, מה שמדכא את היצירתיות היא השגרה. בכל יום אני נמצא באותם מקומות, רואה את אותם אנשים באותן סיטואציות וגם בחוץ הכל מאובק והצבעים השולטים הם אפור וצהוב. הימים ארוכים מדי והצל מועט מדי.
הנה כמה דברים שעוזרים לי:
קודם כל, זה קורה לכולנו במידה כזאת או אחרת. אני יכול להעיד על עצמי שאני נמצא במצב של אי-יצירתיות לעתים קרובות. בקיץ - אולי רוב הזמן. למשל כעת, כבר שבוע שלא צילמתי והשינוי לא נראה באופק. עבורי, מה שמדכא את היצירתיות היא השגרה. בכל יום אני נמצא באותם מקומות, רואה את אותם אנשים באותן סיטואציות וגם בחוץ הכל מאובק והצבעים השולטים הם אפור וצהוב. הימים ארוכים מדי והצל מועט מדי.
הנה כמה דברים שעוזרים לי:
- הסרת "מחסום הסופרים" הצילומי קלה יותר אם משנים אווירה, אולי אפילו סביבה. חופשה בת כמה ימים במקום קריר וירוק יכולה לשבור את השגרה. לא תמיד זה אפשרי כמובן. ב-2009 יצאתי עם משפחתי לחופשה כזאת והאנרגיה היצירתית ששאבתי ממנה הספיקה עד החורף. גם גיחות קצרות למקומות חדשים, לבד עם המצלמה, עוזרות לפעמים. בעיקר בשעת השקיעה.
- הכרזה על חופשה: אני מחליט לקחת "חופשה" מצילום למשך שבועיים, במהלכה אני לא נוגע במצלמה (אלא אם כן החשק חוזר). במהלך החופשה אני עובד על היבטים אחרים של הצילום שלי. זה זמן טוב לעבור על התמונות שצילמתי בחודשים האחרונים, להתבונן בהן בפרספקטיבה, לחשוב על דברים שהייתי עושה אחרת ו"לגלות" מחדש תמונות שאני אוהב.
- מידי קיץ אני רוכש ספר או שניים העוסקים בצילום. הקריאה מרחיבה את האופקים ומשפרת את הצילום שלי לאורך זמן (וגם את האנגלית). השנה רכשתי את "On photography" מאת Susan Sontag, ספר שפורסם ב-1977 וכולל שש מסות על צילום. אין בספר תמונה אחת לרפואה ובכל זאת אני מוצא אותו מרתק. על מנת לאזן רכשתי גם את ספר השנה של רויטרס לשנת 2007 ובו מיטב תצלומי העיתונות שצילמו צלמי הסוכנות באותה שנה. הספר הזה איכזב אותי מעט. ציפיתי ליותר.
- ספר קריאה טוב והאזנה מרובה למוזיקה עשויים לשפר את מצב הרוח ולהקל על היצירתיות. מוזיקה נכונה למקום ולזמן מתחברת לתדר היצירתי בנפש ויכולה לחולל בה נפלאות.
מה לא עושים?
- אל תנסו להילחם בזה. אם תכריחו את עצמכם לצאת לצלם התוצאות יהיו בהתאם ואתם עלולים להמאיס על עצמכם את הצילום עוד יותר.
- אל תיגררו לקריאה באתרי ציוד ולשיטוט בחנויות צילום. הבעיה איננה בציוד שלכם. ציוד חדיש ומשוכלל יותר עלול לעכב את האבולוציה שלכם כצלמים. אל תקנו מה שאינכם זקוקים לו.
הכל מאד נכון. וגם בריא לתהליך היצירתי. כמו כל תהליך.
השבמחקעוד טיפ שעובד אצלי: אנשים. לחבור לאנשים חדשים, לשאוב מהם רעיונות, השראה, שיתופי פעולה מעניינים, גם סתם צפייה בעבודתם של אחרים תמיד עושה חשק.
הנקודה שהוספת נכונה מאד. תודה.
השבמחקויש גם מצבים של צילום יתר שמייבש..
השבמחקאחרי שבועיים שבהם צילמתי ה-מ-ו-ן, קשה לי לצלם..
עוד טיפ למצבי חוסר חשק: לחפש "אתגרים" או נושאים - להחליט שעכשיו כרטיס זכרון שלם הולך על קוצים, על דברים אדומים.
ועוד הרפתקאה שמאפשרת הדיגיטיזציה: להחליט שמצלמים תמונות סתם, שבכוונה "יצאו גרועות".
התוצאות מעניינות.
אויש, זה כ"כ נכון...
השבמחקלפני כמה שבועות פשוט לא יכולתי להסתכל על המצלמה או אפילו לחשוב על לצלם איתה.
כבר כמעט חשבתי שזה זה, שנגמר לי מצילום.
בסופו של דבר זה עבר, והחשק התעורר בחזרה. כנראה שככה זה אצלי בתקופות עמוסות.