אני מצלם מזה כ-25 שנה. לאורך (כמעט) כל התקופה הזאת המצלמה העיקרית שלי היתה SLR כזאת או אחרת. אני נהנה מהאיכות האופטית שמציעות עדשות טובות, מהמהירות, מהאחיזה הנוחה, מהפלאשים הגדולים שאפשר להרכיב על המצלמה ולאחרונה גם מהמיקוד האוטומטי הזריז ומהאפשרות לצלם בתנאי תאורה פחות נוחים מבלי לוותר על איכות תמונה סבירה.
הבלוג הזה עוסק בצילום מנקודת המבט (תרתי משמע) של הצלם. זה איננו בלוג טכני. להיפך, עד עתה נמנעתי באופן אקטיבי מלהתייחס לציוד צילום, ככל האפשר כמובן. אני טוען שוב ושוב שהצלם הוא הקובע את איכות התמונות שהוא מפיק. אינני מתכוון דווקא לאיכות הטכנית, מאפיין שמקבל עודף תשומת לב. הכוונה לנושאי התמונות, לקומפוזיציה, לתאורה ולסגנון.
החלטתי שהגיע הזמן לבחון את הפרדיגמה הזאת: החל מיום שישי האחרון, למשך שבוע, נעלתי את הציוד היקר בארון ואימצתי את המצלמה הקומפקטית של בתי. זאת מצלמה בסיסית שחסרות בה תכונות אלמנטריות כמו האפשרות לקבוע את מפתח הצמצם ומהירות התריס, פיצוי חשיפה, מדידת ספוט ומיקוד ידני. אני לא רגיל להיות מוגבל כל כך, אבל אנסה להסתדר עם מה שיש. לדעתי הפלאש הפנימי המורכב במצלמות הוא רעה חולה ואני מסרב להשתמש בו אפילו כשאין תחליפים ראויים יותר. גם בהתנסות הקצרה הזאת לא אשתמש בפלאש (למזלי אפשר לנטרל אותו בהגדרות המצלמה).
הציוד המוגבל לא יאפשר צילום בכל תנאי. הרבה יהיה תלוי בתאורה. חוסר היכולת לצמצם את עומק השדה יחייב אותי להתחשב יותר ברקע ולעבוד קשה יותר על מנת להשיג קומפוזיציה מניחה את הדעת. לעומת זאת טווח אורכי המוקד של העדשה (35-105) אמנם מוגבל, אבל שימושי. ממילא אני מעדיף עדשות פריים וברובן הגדול של התמונות שצילמתי עד עתה השתמשתי באורך המוקד המינימלי של העדשה. חוסר היכולת למקד ידנית ימנע ממני את האפשרות לצלם באופן מהיר. אני מוצא את עצמי ממתין לתמונה מעניינת כשהאצבע שלי על המחשף לאחר שמיקדתי אל המרחק הרצוי. הצורך לעשות זאת אבסורדי בהתחשב בעומק השדה. הגרעיניות המרובה בתמונות ומהירות התריס הנמוכה הן שתי מגבלות שלא אוכל לעקוף, אבל אולי אוכל להשתמש בהן ולנצל אותן לטובתי. יותר מכל אני חושש מן הטווח הדינאמי המוגבל. לדעתי זהו המאפיין הבולט ביותר של תמונות המצולמות במצלמות קומפקטיות. שתי הדרכים להתמודד איתו הם בחירת זוויות צילום שיבטיחו קונטרסט נמוך וקומפוזיציות שבהן אזורים שרופים לא יבלטו לעין.
אני סקרן לראות כיצד אסתדר. עד עתה אני די מרוצה ממה שאני מצליח להשיג. מטבע הדברים כעת קיץ וזו לא התקופה האידאלית לצילום (בדרך כלל אני גם נתקף בחוסר חשק לצלם בעונה הזאת), כך שאני לא מבטיח לצלם או לדווח מדי יום. הנה כמה תמונות מסוף השבוע האחרון (שכחתי לציין שהמצלמה בנויה לצילום מתחת למים):
הבלוג הזה עוסק בצילום מנקודת המבט (תרתי משמע) של הצלם. זה איננו בלוג טכני. להיפך, עד עתה נמנעתי באופן אקטיבי מלהתייחס לציוד צילום, ככל האפשר כמובן. אני טוען שוב ושוב שהצלם הוא הקובע את איכות התמונות שהוא מפיק. אינני מתכוון דווקא לאיכות הטכנית, מאפיין שמקבל עודף תשומת לב. הכוונה לנושאי התמונות, לקומפוזיציה, לתאורה ולסגנון.
החלטתי שהגיע הזמן לבחון את הפרדיגמה הזאת: החל מיום שישי האחרון, למשך שבוע, נעלתי את הציוד היקר בארון ואימצתי את המצלמה הקומפקטית של בתי. זאת מצלמה בסיסית שחסרות בה תכונות אלמנטריות כמו האפשרות לקבוע את מפתח הצמצם ומהירות התריס, פיצוי חשיפה, מדידת ספוט ומיקוד ידני. אני לא רגיל להיות מוגבל כל כך, אבל אנסה להסתדר עם מה שיש. לדעתי הפלאש הפנימי המורכב במצלמות הוא רעה חולה ואני מסרב להשתמש בו אפילו כשאין תחליפים ראויים יותר. גם בהתנסות הקצרה הזאת לא אשתמש בפלאש (למזלי אפשר לנטרל אותו בהגדרות המצלמה).
הציוד המוגבל לא יאפשר צילום בכל תנאי. הרבה יהיה תלוי בתאורה. חוסר היכולת לצמצם את עומק השדה יחייב אותי להתחשב יותר ברקע ולעבוד קשה יותר על מנת להשיג קומפוזיציה מניחה את הדעת. לעומת זאת טווח אורכי המוקד של העדשה (35-105) אמנם מוגבל, אבל שימושי. ממילא אני מעדיף עדשות פריים וברובן הגדול של התמונות שצילמתי עד עתה השתמשתי באורך המוקד המינימלי של העדשה. חוסר היכולת למקד ידנית ימנע ממני את האפשרות לצלם באופן מהיר. אני מוצא את עצמי ממתין לתמונה מעניינת כשהאצבע שלי על המחשף לאחר שמיקדתי אל המרחק הרצוי. הצורך לעשות זאת אבסורדי בהתחשב בעומק השדה. הגרעיניות המרובה בתמונות ומהירות התריס הנמוכה הן שתי מגבלות שלא אוכל לעקוף, אבל אולי אוכל להשתמש בהן ולנצל אותן לטובתי. יותר מכל אני חושש מן הטווח הדינאמי המוגבל. לדעתי זהו המאפיין הבולט ביותר של תמונות המצולמות במצלמות קומפקטיות. שתי הדרכים להתמודד איתו הם בחירת זוויות צילום שיבטיחו קונטרסט נמוך וקומפוזיציות שבהן אזורים שרופים לא יבלטו לעין.
אני סקרן לראות כיצד אסתדר. עד עתה אני די מרוצה ממה שאני מצליח להשיג. מטבע הדברים כעת קיץ וזו לא התקופה האידאלית לצילום (בדרך כלל אני גם נתקף בחוסר חשק לצלם בעונה הזאת), כך שאני לא מבטיח לצלם או לדווח מדי יום. הנה כמה תמונות מסוף השבוע האחרון (שכחתי לציין שהמצלמה בנויה לצילום מתחת למים):
התמונה של הבועות מדליקה
השבמחקאמיר ש,
השבמחקתודה רבה.