המוטיבציה הראשונית לצילום תמונה היא אובייקט אחד או יותר שהצלם שואף לתאר. במקרה של אובייקט אחד עומדת בפניו בעיית הסביבה. מה עושים בה? האם כוללים אותה בתמונה? האם מבודדים את נושא התמונה מסביבתו?
האינסטינקט של רוב הצלמים הוא "להתקרב" אל האובייקט ככל האפשר. אובייקטים שהם קטנים ביחס למרחק שלהם מן המצלמה לא מאפשרים תקריב משביע רצון. הפריים יכיל בעיקר את סביבתם. צלמים מעוטי תקציב יתחילו להתנסות ברזי הקומפוזיציה כדי ללמוד כיצד להשתמש בסביבה על מנת להפנות את תשומת לב המתבונן אל הנושאים בתמונות שלהם. אחרים, בדרך כלל בעלי יכולת כלכלית, יצטיידו בעדשות טלה-פוטו שמסוגלות לבלוע מרחקים גדולים מבלי להניד עפעף (וחלק מהעדשות האלה מצויידות בעפעף גדול במיוחד). עדשת טלה-פוטו מהירה מסייעת לצלם למסגר את הפריים בצמוד לנושא גם אם הוא מרוחק. יתר על כן, היא נוטה לבודד את מישור הפוקוס ולתת לפרטים קרובים או מרוחקים ממנו מראה מטושטש עד כדי כך שהם אינם ניתנים לזיהוי. "רקע מטושטש" הוא סימן ההיכר הבולט ביותר עבור הציבור הרחב לתמונה "מקצועית". אכן, יש במראה הזה הרבה אסתטיקה. נושא התמונה ברור, חד ומפורט וכל השאר הוא דקורציה בצבעים רכים. היתרונות ברורים: צילום ארוך מוקד מאפשר דילוג על רוב הדילמות שקשורות בקומפוזיציה, בידוד נושא התמונה ורקע מטושטש ואטרקטיבי. החסרונות פחות ברורים:
תמונות שהופקו בעדשת טלה-פוטו חסרות את מימד ההתמצאות. אין בהן קשר בין הנושא לסביבתו. אין בהן אינטראקציה ולכן הן נראות מרוחקות.
תמונות כאלה נראות שטוחות בגלל תכונת המוקד הארוך "לדחוס" את מימד העומק. בפורטרטים ארוכים במיוחד תווי הפנים מאבדים את תחושת התלת-מימדיות.
בתמונות ארוכות מוקד הקווים המאוזנים והמאונכים מודגשים על חשבון הקווים האלכסוניים. הדבר גוזל מהתמונות את הפרספקטיבה גם אם היתה כזאת. הטלה-פוטו מצמצם ממש כפי שאורכי המוקד הקצרים מרחיבים.
קללת הטלה-פוטו היא הפיתוי. הרבה יותר קל לקבל תמונות הנחשבות "איכותיות" באורכי מוקד ארוכים. תשעה מתוך עשרה צופים יעדיפו תמונה שצולמה באורך מוקד גדול על תמונה שצולמה באורך מוקד קטן גם אם באחרונה הקומפוזיציה היא מלאכת מחשבת. הסיבה לכך טמונה בתרבות הפופולארית כפי שהיא משתקפת במגזינים ובפרסומות. במקרים רבים צלם דל ניסיון שהתגלגלה לידיו עדשת טלה-פוטו מהירה יפסיק לחפש ולחקור. הפיתוי שבהפקת תמונות משובחות מהבחינה הטכנית ("ממש כמו בנשיונאל ג'אוגרפיק") תוך השקעת מאמץ יצירתי מינימלי הוא גדול.
כיצד בכל זאת אפשר להפיק תמונות מעניינות יותר באורכי מוקד ארוכים? הנה כמה טיפים:
להימנע ממתיחת הזום למלוא אורכו.
לבחור בנקודת השקפה גבוהה כדי שאיבוד הפוקוס יהיה הדרגתי. זוהי אחת הטכניקות האהובות עלי להדגשת מימד העומק בסצינות.
להכניס לפריים יותר ממוקד עניין ויזואלי אחד, כך שהאלמנטים יתנו זה לזה משמעות חדשה. זאת טכניקה המכונה juxtaposition והיא ראויה לדיון מיוחד.
לנצל תאורה זוויתית שמעניקה תחושה תלת-מימדית לנושא התמונה.
לכלול בתמונה אובייקטים הממוקמים לפני הנושא.
יודעים מה? הנה אתגר: נסו לשנות את דעתי. זה המקום להכריז על אתגר תמונת הטלה-פוטו המעניינת ביותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה