כשהתמונה מספרת את כל הסיפור

"Make picture of Kaleidoscope"

William Fox Talbot (י1800-1877), אחד ממציאי המצלמה

המצאת המצלמה ב-1839 הציתה מיד את דמיונם של ההמונים בזכות שתי תכונות של הטכנולוגיה החדשה: הדיוק בו תיארו התמונות את הנושאים המצולמים והמהירות בה נעשה התהליך. עד היום האידאל הפוטוג'ורנליסטי הוא "תפיסה של הרגע" והנצחתו. "הרגע" הוא מושג חמקמק. מובן שכל תצלום שהוא מתאר את פרק הזמן הקצר בו נחשף המדיום לאור, אבל רגעים מסויימים שהונצחו בתצלומים הם דרמטיים, מרגשים ונושאים בחובם אמירה גדולה יותר מאשר רגעים אחרים.

תמונות חזקות הן נדירות. רפרפו בכל מאות העמודים בעיתון של היום וספק אם תמצאו אפילו תמונה אחת שהיא תפיסה של הרגע במובנה המשמעותי: סיטואציה חד פעמית, בלתי מבויימת שמספרת סיפור גדול יותר - אם תרצו התגלמות "הרגע המכריע" של הצלם הצרפתי Henry Cartier Bresson (1908-2004).

המתבונן בתמונה מחפש עניין. כשתוכן התמונה חזק הוא לא צריך להמשיך. תהיה הקומפוזיציה אשר תהיה, תהיה התמונה גרעינית, שרופה או מעוותת – המתבונן יהיה שבע רצון. שתי תמונות שצילם Robert Capa (1913-1954), "הנחיתה בחופי נורמנדי" ו"איש מיליציה לויאליסט ברגע מותו" מדגימות היטב את הנקודה. לעומת זאת תמונות בעלות תוכן חלש זקוקות ל"פיצוי" צורני כדי שהמתבונן יתעכב ויתעמק בהן. בתמונות כאלה הקומפוזיציה חשובה הרבה יותר ואם לא הקומפוזיציה – לפחות האיכות הטכנית. הצלם Michael Kenna, למשל, מתמחה בעיקר בצילומי נוף בשחור לבן. התמונות שלו הן דוגמה לשימוש בתאורה ובקומפוזיציה שמפצה על נושאים טריוויאליים למדי.

תפיסת רגעים משמעותיים היא יותר מעניין של מזל. על הצלם להיות מוכן בשלושה מובנים שונים:

להימצא במקום הנכון בזמן הנכון

להימצא בהלך רוח נכון (עניין מורכב שארחיב עליו באחד הפוסטים הבאים)

להכין את המצלמה לצילום ריאקטיבי מהיר (גם זה נושא שדורש הרחבה)

לעת עתה, ולו כדי לגרות את הסקרנות, אומר רק שלדעתי המפתח לצילום מהיר וחד הוא לאו דווקא מערכת אוטופוקוס משוכללת ומהירה. לפחות כשהאור מצוי בשפע וכשההתרחשות קרובה למצלמה.

רוצים להציג את התמונות שלכם ב"העין"? שלחו תמונות שצילמתם לפינת ההשראה.