שוב העונה האיומה הזאת

.

תמונות מבית השיכר

.

ציטוט

טרי מהיום:

...Finally, if you are shooting art for yourself you really only need one lens. Not an all purpose lens but a lens you can believe in. A lens that, when you look through it, makes everything look more exciting and more real. A lens that matches the vision in your heart. All the other lenses are bullshit. They make them so professional photographers can do stuff the way clients want it. Really. If you don't get paid to do this stuff just narrow down and narrow down until you find a lens that makes your vision sing and then sell the rest. You'll argue and you won't believe me but if you do it you'll be so much happier with your work five years from now. Honestly. It's the one thing I've learned chasing business and clients. You compromise your vision. One lens is all you need. In fact more lenses just cloud everything up.

The best fashion shooter I ever met just had one lens. It was a Hasselblad 150. The front element looked as though someone had put a cigarette out on it. She didn't own any other lens so she never had to think about which lens she would use or how she would work. She just did her work and it was stellar. No choices, just the right choice. No confusion just vision. Amazing. But now we're all so fearful we feel like we need to have "all of our bases covered" even when we're just doing this for fun. That's why it's not as much fun.

 Kirk Tuck

אולי זה לא נשמע מספיק נכון בעברית.
.

מהו הצילום עבורך: תוצאות השאלון

לפני שבוע שאלתי אתכם אילו תפקידים ממלא הצילום בחייכם. 29 קוראים השיבו לשאלון והגיע הזמן לסכם. התפלגות התשובות דומה לזו שלה ציפיתי: מרבית המשיבים הם חובבים שרואים בצילום מוצא יצירתי, דרך לתעד את חייהם ועיסוק פנאי מהנה. מיעוטם (כ-28%) מתייחסים לצילום כאל מקור פרנסה, אם כי מספר המשיבים עבורם מהווה הצילום מקור פרנסה עיקרי קטן יותר (כ-10% בלבד). מעניין שכמחצית מן המשתתפים ציינו את העניין שלהם בצד הטכנולוגי של הצילום. בנוסף, כמחצית מהם הודו שהעניין שלהם במדיום הזה "נגוע" במאפיינים בלתי-רציונאליים.

על מנת לאפיין את הצרכים המשמעותיים יותר שהצילום עונה עליהם, בחנתי את התפלגות התגובות ה"חזקות" לכל אחד מהם. התמונה הכללית מתבררת מן הטבלה הבאה:

יש לשים לב לשלושה ממצאים:

• שיתוף התמונות עם אחרים איננו מהווה גורם משמעותי במיוחד לכך שאנחנו מצלמים; הרבה יותר משתתפים מזדהים מאד עם הגורם היצירתי מאשר עם גורם השיתוף. יחד עם זאת, יש קשר בין השניים כפי שתראו מיד.
• בעיניהם של יותר ממחצית המשיבים הצילום איננו מתקשר עם פרנסה בהווה או בעתיד בכל דרך שהיא.
• רבע מן המשתתפים מרותקים לטכנולוגיה שמאחורי הצילום. האם זה מעט או הרבה? אילו שאלתי על מכונות כביסה, על כלי רכב ממונעים או על מוזיקה השיעור היה נמוך יותר. אילו שאלתי על מעבורות חלל או על צוללות גרעיניות השיעור היה קרוב לוודאי גבוה יותר.

 
בשלב הבא נכנסתי לעומק התשובות וחיפשתי קשרים פנימיים בין סיפוקים שונים שהצילום מציע. לא אלאה אתכם בסטטיסטיקה המורכבת. רק אומר שמצאתי ארבעה "טיפוסים" של צלמים (עניינה של הסטטיסטיקה בהכללה. היא נוטה "להחליק" מקרים אינדיווידואליים חריגים ולכן, אם אינכם מוצאים את עצמכם בין ארבעת הטיפוסים האלה האשימו את הסטטיסטיקה ולא את עצמכם):

• לטיפוס הראשון נקרא "היוצר השאפתן". הוא רואה בצילום שלו קודם כל יצירה אמנותית ורק אחר כך דרך לתעד את חוויותיו. הוא מרבה לשתף אחרים ביצירה שלו ומייחל בסתר ליבו שיום אחד יזכה להכרה שתתבטא גם בתמורה כלכלית למאמציו. היוצר השאפתן איננו מצלם בגלל ההנאה שבדבר, אלא למען אידיאלים נשגבים יותר.
• הטיפוס השני הוא "הטכנולוג". זהו צלם שמתעניין לא רק בטכנולוגיה אלא גם בטכניקה הצילומית. גם הוא מרבה לשתף את התצלומים מעשה ידיו עם אחרים, אבל אין לו עניין בהיבטים האמנותיים והתיעודיים של הצילום אלא בהפקת תצלומים משובחים מבחינה טכנית. הוא נהנה מפעולת הצילום עצמה ורואה בצילום שלו מקור הכנסה פוטנציאלי בעתיד, כנראה באחד הענפים המסחריים של המדיום.
• הטיפוס השלישי הוא "המקצוען הציני". זהו צלם שמתפרנס מן הצילום שלו באופן חלקי או מלא. ההיבטים הטכנולוגיים, התיעודיים והחברתיים של הצילום אינם מעניינו. הוא אפילו אינו נהנה לצלם מחוץ למסגרת העבודה. יחד עם זאת, יש לו נטיה אמנותית והוא מתוסכל מחוסר היכולת לבטא אותה בעבודתו המסחרית.
• הטיפוס הרביעי והאחרון, הנפוץ ביותר בקרב המשיבים לשאלון, הוא "החובב המושבע". הוא מצלם על מנת לתעד את חוויותיו ואת האנשים הקרובים לו, על מנת לנצור זכרונות יקרים ולשתף בהם אחרים. אין לו עניין בביטוי יצירתי והוא אינו רואה בעצמו "אמן". בניגוד לטיפוסים האחרים, לחובב המושבע אין שאיפות להפוך את הצילום שלו למקור הכנסה. הוא ניחן בסקרנות בריאה כלפי הטכנולוגיה שמאחורי הצילום וממהר להודות שיש משהו בלתי רציונאלי בתחביב שלו.

כעת לא נותר אלא לשאול:
(ואל תתפסו דווקא לעניין הפרנסה והקריירה)

.

מעט פטישיזם

הכלים בהם אנחנו משתמשים צריכים לעמוד בכמה קריטריונים: הם צריכים לעשות את מלאכתם במידה רבה של דיוק ושל הדירות; הם צריכים להיות אמינים, כלומר לא להתקלקל בקלות רבה מדי גם כשהם נדרשים לעבודה מאומצת ונחשפים לתנאים פחות ממיטביים; והם צריכים להיות מותאמים לאדם המשתמש בהם כדי שלא יכבידו עליו או יכאיבו לו יותר מן הדרוש. אה, כן. שכחתי משהו. עליהם להיות יפים. לפחות כשמדובר בכלים המשמשים ביצירת אמנות.

קרוב לוודאי שברגע זה איבדתי את מחצית הקוראים, אז אבקש ממי שנשאר כאן להתקרב.

הסכיתו ושמעו. המצלמה, עבורי, היא יותר מאשר מכונה להפקת תצלומים. לקווי המתאר שלה, למגע המשטחים המכסים אותה, לצבע שלה ולשלמות הצורנית שלה יש השפעה על הדרך בה אני משתמש בה. מצלמה יפה תגרום לי לרצות לאחוז בה ולהשתמש בה. מצלמה יפה פחות תיראה בעיני ככלי עבודה ותו לו. הדבר נכון גם לעדשות: הפרופורציות של כמה מהן מעוררות בי רצון עז להרכיב אותן על המצלמה ולעטוף אותן בכף ידי השמאלית. יותר מזה, אני חושב שהמראה של מצלמה ושל העדשה המורכבת עליה ישפיע בסופו של דבר גם על התצלומים שאפיק באמצעותן. אני יודע, יש בזה משהו פטישיסטי ומגונה, אבל כך בנוי מוחי המתנוון.

מיותר לציין, אסתטיקה היא בראש ובראשונה עניין של טעם ושל אופנה. מצד שני, אלמלא ידעתם על שתי המצלמות הבאות דבר, איזו מהן הייתם מרימים מן השולחן שלפניכם?

את זאת:

או את זו?

תודה רבה. אני מניח את המזוודה שלי.

.

השראה #27

פינת ההשראה גאה לארח היום בשנית את דניאל וינטר. לדניאל יש אתר חדש שמציג את צילומי הנוף והאווירה הנפלאים שלו. פנו לעצמכם חצי שעה, הגיפו את התריסים ונשמו עמוק לפני שתצללו. מדובר בצלם מוכשר ביותר בעל ראיה ייחודית וספציפית.

דניאל כתב:

ברשותך אני מצרף למכתב חמישה צילומים שונים אך הפעם בשחור לבן, לצילומים בשחור לבן יש אופי וייחוד משל עצמם. העוצמה והדרמה, הרגש, המסר והרעיון עומדים בזכות עצמם ללא ה"רעש" של הצבע בצילום.

על כן זה בד"כ קשה ומורכב יותר לצלם בשחור לבן לעומת צבע. זו גם אחת מהדרכים שבהן אני מנסה לבחון ולבקר את צילומי. אני שואל את עצמי: האם הפריים הזה שצילמתי יהיה מעניין ומיוחד גם בשחור לבן?

אני מקווה שכן. נכון, זה לא מתאים לכל צילום אבל זה עוד כלי שעוזר לי לבדוק ולבקר את צילומי. דרך אגב, כל הצילומים המצורפים קיימים גם בצבע.

זה נכון. ההמרה לשחור לבן של תצלומים מסוימים גורמת להם לדבר אלינו ברמה יסודית יותר. המונוכרום שקט. ומים שקטים, כידוע, חודרים עמוק. צילום הנוף איננו ז'אנר שמתקשר באופן מוכני למונוכרום. להיפך, בדרך כלל אנחנו מעדיפים להתבונן בתצלומים כאלה כאשר רוויית הצבעים שלהם חזקה. דניאל מצליח לרגש אותי משום שהתצלומים האלה מגישים לא רק את מראה הנוף. הדרמה שלהם נובעת ממקור אחר. אמוציונאלי. פנימי.

.

זומים ופריימים, הרחבה וצמצום

בחברת השפע שלנו אנחנו נהנים מכל טוב. הכל מצוי, בכמויות גדולות ובמגוון עצום. השפע הזה מבלבל אותנו: כיצד לבחור? איך נדע מה ״טוב יותר״? מה טומן בחובו ״תמורה טובה יותר״? דומה שלאיש אין תשובה.

כשזה מגיע לצילום, אחד הפתרונות הוא האספנות. היא אופיינית בעיקר לצלמים התקועים בשלבים מוקדמים של האבולוציה שלהם לאורך כמה וכמה שנים ומתבטאת בצורך האובססיבי להשלים סדרות. תיק הצילום שלהם חייב לכסות את כל האפשרויות העולות בדמיון, מצילום נופים אפריקניים אדירי מימדים ועד תיאור מפורט של השערות על רגלי הדבורה; מפורטרטים בסטודיו עתיר תאורה מלאכותית ועד צילום רחוב באישון לילה. לא תתפסו אותם בלתי מוכנים. העדשה הרלוונטית לכל סיטואציה תימצא בהישג ידם תמיד. העובדה שהם מרבים בהתחבטות איזו עדשה להרכיב על המצלמה שלהם (בדרך כלל זה יהיה סופר-זום או זום סטנדרטי משמים) אינה מטרידה אותם במיוחד. הם הרי ״מכוסים״. 

אינני מאמין במינימליזם סגפני, אבל אני בהחלט חושב שבנקודה מסויימת החיסרון שבנשיאת ציוד רב ומגוון עולה על היתרונות שבה. קשה להגדיר את אותה נקודת איזון. היא תלויה במידה רבה בנכונותו של הצלם לוותר על הזדמנויות צילום. אתם מבינים, טיול משפחתי בחיק הטבע יזמין סגנון צילומי מסוים (שישתנה כמובן מצלם אחד למשנהו). ל״צילום רחוב״ יש  גשטאלט שונה לגמרי, ממנו מתבקש שימוש בכלים אחרים. כשאתה יוצא לצלם עליך לבחור את מטרתך. זה קשה, נכון, אבל זה הכרחי על מנת שתוכל להתמקד. והמטרה שלך היא זו שתכתיב אילו פריטים תיקח אתך בציקלונך. תוכל לשאת על גבך הכל, אבל קח בחשבון שברוב המקרים העדשה המורכבת על המצלמה שלך לא תהיה המתאימה ביותר לצילום הסצנה שתתפוס את עינך. ככל שהציוד שלך יהיה ממוקד יותר כך הצילום שלך יהיה ממוקד יותר ולכן ״טוב״ יותר. הדוגמה הקיצונית לכך היא שימוש בעדשת פריים: היא תאלץ את הראיה שלך לעבוד בזווית מסוימת ולכן תיטיב להבחין ב״תמונות״, גם אם הן מזדמנות. שימוש באורך מוקד קבוע יקל עליך לאמוד את הפרספקטיבה הליניארית ואת עומק השדה בתצלומים שיתקבלו ולכן הצילום שלך יהיה אוטומטי יותר ומתוכנן פחות. מן הסתם גם ה-tunnel vision יעיב פחות על שביעות רצונך מן התוצאות. 

תורת הזן היפנית גורסת כי השלמות אין משמעותה שאין עוד דבר להוסיף אלא שאין עוד דבר לגרוע. יש בכלל הזה הרבה חוכמה, אבל הוא מסובך יותר מכפי שהוא נראה בתחילה. כיצד תדע שאינך זקוק לדבר מה בטרם ניסית אותו? הרי זה דומה להעמדת פירמידה על ראשה. התרבות שבה גדלנו שמה במרכזה את ההיפך הגמור. More is better. אבל השפע יכול להיות מקולל כאשר הוא אינו מאוזן במידה הגונה של ריסון עצמי, כאשר איננו יודעים מה לעשות בו. כשהתחלתי לצלם היתה ברשותי רק עדשה אחת, עצמית זולה של 50 מ"מ. במשך שנתיים צילמתי בה הכל (לא, לא כל מה שרציתי, רק כל מה שצילמתי). העדשה הצנועה הזאת לימדה אותי את מה שאני יודע על השפעתם של המרחק ושל מפתח הצמצם על עומק השדה, על השפעתה של מהירות התריס על ביטוי של תנועה ועוד עניינים טכניים. אבל עוד יותר מזה היא לימדה אותי לראות: להתייחס אל הרקע, להמתין לרגע הנכון. והיא לימדה אותי לוותר על מה שאינני יכול להכיל בעינית כמו גם על מה שרחוק מדי. התמזל מזלי שעדשות הזום היו אז יקרות וגרועות. כיום הרבה יותר קשה ללמוד לראות; עדשות הזום נכנעות לרצונו של הצלם ללא כל התנגדות, אבל זו בדיוק הצרה איתן. הן לא "מחנכות" לריסון עצמי ולהסתפקות במועט אלא להדוניזם צילומי. הן מנציחות את ה-tunnel vision ומעסיקות את הצלם במיסגור במקום בהתבוננות. אז מה עושים? קנו לכם פריים נורמלי זול (לאו דווקא 50 מ"מ) ולפעמים, כשתנוח עליכם הרוח, חברו אותו למצלמה וצאו לצלם בלי אף עדשה נוספת. בהתחלה תחושו כבולים למגבלות שלו, אבל לאט לאט תתרגלו אליו (והוא אליכם) ותלמדו לראות כפי שמעולם לא ראיתם. עד מהרה הזום הסטנדרטי שלכם ישכב במגרה ללא שימוש. כך יקרה לרוב הזומים שלכם משעה שתחליפו אותם בעדשות פריים. זה תהליך שאורך שנים, אבל אם אתם נחושים להיות צלמים יצירתיים ומקוריים חוששני שהוא בלתי נמנע.

 .