על ניסוי וטעיה: סיפור בחמישה פרקים

זהו פוסט לבעלי ציוד ה-DSLR*, אבל גם מי שעדיין לא הגיע לביצה הטובענית הזאת מוזמן לקרוא.

בואו נעשה תרגיל קטן.

חלקו את:
מספר העדשות שיש ברשותכם פחות מספר העדשות שמכרתם או מסרתם
ב:
מספר העדשות שיש ברשותכם ועוד מספר העדשות שמכרתם או מסרתם

הנוסחה הזאת היא דרך מהירה ופשוטה להעריך את מיקומו של צלם חובב ב"שרשרת המזון". אפרט את שלבי התהליך כפי שאני רואה אותם:

1. רכישת ה-DSLR הראשונה עם זום קיט או שניים.
תמיד אהבת לצלם. התמונות שאתה מפיק מהמצלמה "דמויית ה-SLR" שלך טובות מאלה שמצלמים חבריך ובני המשפחה שלך. רבים משבחים אותך, אבל כשאתה משווה את התוצאות שלך לתצלומים של צלמים מקצועיים, למשל במגזינים, אתה מבין שאתה רוצה מצלמה איכותית יותר. אתה מתחיל להתעניין במצלמות DSLR, אבל המחירים מפחידים אותך. מצלמה מהדור האחרון תעלה לפחות 2500-3500 שקלים, ויחד עם עדשה -  הרבה יותר. לאחר כמה חודשים אתה מגייס את הכסף ונשבר. יש לך מצלמת DSLR אמיתית עם שתי עדשות ואתה מרגיש שהשמיים הם הגבול. "אינדקס העדשות" שלך הוא 1.

2. תחילת ההצטיידות.
אתה נהנה מאד מהמצלמה החדשה. בכל יום אתה מצלם מאות תמונות והאיכות הטכנית שלהן הרבה יותר גבוהה מכל מה שהצלחת להפיק אי פעם. לאט לאט אתה מרחיב את הגבולות שלך. לאחר מספר חודשים אתה מצלם את הכלב בעזרת פונקציית הצילום ברצף והפוקוס הרציף. אלה התמונות הטובות ביותר שהפקת אי פעם. אתה מחליט להעלות כמה תמונות מהסדרה הזאת לפורום ביקורת, למשל הפורום הזה, ומקבל תגובות צוננות (על החדות, על הקונטרסט, על הרגליים של אשתך שמופיעות ברקע). אתה לא מבין איך זה יכול להיות. למחרת אתה יוצא לצלם חסידות לפנות ערב. בפאתי העיר יש עץ שמשמש את החסידות ללינת הלילה שלהן. התמונות הראשונות שאתה מצלם בסדר גמור, אבל אחר כך המצלמה מתחילה להשתגע: הפוקוס מסרב להינעל, וכשהוא כבר נאות להיעתר לך אתה מקבל תמונות רועשות ומרוחות. אתה נזכר שקראת באיזשהו מקום ביקורת קטלנית על העדשה שלך. לאחר שבוע אתה מרכיב בגאווה את הזום החדש והמהיר (2000 שקלים) על המצלמה שלך. מיד אתה רואה את ההבדל בתוצאות. איזו חדות! החסידות כבר המשיכו צפונה, אבל אתה יוצא ומצלם את העץ שלהן לעת ערב. הפעם אתה מצליח למקד מיד והתמונות הרבה פחות גרעיניות. האסימון נופל: עם עדשות איכותיות - השמיים הם הגבול. אינדקס העדשות שלך הוא עדיין 1.

3. כיסוי כל האפשרויות.
במהלך השנה הבאה אתה רוכש פלאש חיצוני, עדשת מאקרו, עדשה אולטרה-רחבה, זום טלה מקצועי, חצובה (הזום החדש לא מיוצב) ותיק גב גדול. הרכישות האלה ממומנות מקרן השתלמות שהשתחררה, כך שההוצאה לא מורגשת בחשבון הבנק. בסוף השנה אתה מחליף את המצלמה בטרייד-אין לדגם חצי מקצועי. אתה מבטיח לאשתך שתמכור עדשה ומוכר את עדשת הקיט הקצרה ב-387 שקלים לאחר משא ומתן מתיש. אינדקס העדשות שלך יורד ל-0.67.

4. תחילת ההתמחות.
שבת. אתה עומד לצאת לטיול בטבע עם המשפחה. אתה פותח את תיק הצילום שלך ומחליט שאין לך חשק לסחוב היום חמישה ק"ג של ציוד. אתה מחבר את הטלה-זום למצלמה ומכניס לתיק גם את הזום האולטרה-רחב (שלא השתמשת בו בשלושת החודשים האחרונים והגיע הזמן לתת לו לעבוד). יתר הציוד, כולל הפלאש והחצובה, נשאר בבית. אתה כל כך נהנה מחוסר המשקל שאתה מחליט לקחת אתך רק שתי עדשות בכל פעם. אתה מוצא את עצמך משתמש בעדשת המאקרו יותר ויותר. לא כל כך לצילומי תקריב, אלא יותר לפורטרטים באור טבעי. אתה רוכש עדשת 85 מ"מ מהירה ומוכר את הטלה-זום האיטי שהיה אתך מאז שרכשת את המצלמה הראשונה. אינדקס העדשות שלך יורד ל-0.43.

5. איש תחת גפנו ותחת תאנתו.
עברו שלוש שנים מאז רכשת את ה-DSLR הראשונה. התמונות שאתה מצלם טובות מאד בדרך כלל. לפעמים יש לך הברקות שזוכות לשבחים אפילו בפורום הזה. אתה מתמחה בצילום בתאורה טבעית עם עדשת ה-85 מ"מ, אבל אורך המוקד הגדול שלה מגביל אותך לפעמים. אתה רוכש עדשת פריים נורמלית מהירה שתתן פתרון לזוויות רחבות יותר ומוכר את עדשת המאקרו. למען האמת עדשות, וציוד צילום בכלל, כבר פחות מעניינים אותך. לפעמים עוברים שבועיים מבלי שהתעדכנת בהכרזות האחרונות. אתה מתמקד בצילום ונהנה ממנו יותר מאי פעם. אינדקס העדשות שלך הוא 0.14 והוא לא עומד להשתנות בעתיד הקרוב.

כל אחד מאיתנו עובר תהליך של ניסוי וטעיה מהיום שבו הוא רוכש את מצלמת ה-DSLR הראשונה שלו עד שהאש דועכת, הציוד שברשותו עונה על צרכיו והוא שבע רצון מהתוצאות שהוא משיג. רק אז אנחנו מבינים שהשיפור באיכות התמונות שאנחנו מצלמים נובע מהניסיון שצברנו ולא מהחלפת הציוד. זה תהליך יקר שנמשך במקרה הטוב שלוש-ארבע שנים ובמקרה הרע - הרבה יותר.

* אני מתכונן לשבוע ללא SLR, בו אשא אתי רק מצלמה קומפקטית מהזולות והפשוטות שיש. עוד אכתוב על כך.