שחור לבן: המרחב היצירתי

יש דברים שקל יותר לבטא בשחור לבן. אחד מהם הוא אווירה. בהיעדר צבעים, ההתפלגות הטונאלית הופכת להיות מרכיב חשוב כמעט כמו הקומפוזיציה. ההתפלגות הטונאלית מורכבת משני משתנים: הבהירות והניגודיות. אם נציב את שני המשתנים האלה על שני ציריו של גרף, נקבל את מגוון האפשרויות ליצירת אווירה בתמונות. הנה:

נסו את זה בתצלומים צבעוניים ולא תגיעו רחוק. מדוע זה קל יותר בתמונות מונוכרומטיות? משום שתמונות בשחור לבן הן מלכתחילה פחות מציאותיות בעיני המתבונן. הצבע הוא מרכיב כל כך דומיננטי בתפיסה החזותית של רובנו עד שתצלום צבעוני שבו הטונאליות חורגת בהרבה מזו לה אנו מצפים נראה לנו משובש, "מחוק" או צעקני. בתצלום מונוכרומטי, לעומת זאת, הדמיון למציאות ממילא מוגבל והמרחב היצירתי שנוצר הוא מגרש משחקים בו הצלם יכול להשתמש על מנת לחדור אל התת מודע של המתבונן ולהשפיע על מצב רוחו. היחסים בין האווירה הניתנת לתצלום לבין התוכן שלו הם כלי יצירתי נוסף בידי הצלם: כאשר האווירה תומכת בתוכן היא מחזקת את תחושת ההרמוניה ומפשטת את המסר. יש שיאמרו שההתאמה הזאת מחלישה את התמונה כיצירת אמנות. מאידך, כאשר נוצר קונפליקט בין התוכן לאווירה (כמו כאן) התמונה תגרום לחוסר נוחות בעיני המתבונן והוא יתעכב מולה זמן רב יותר.

אלמנט שני בעזרתו ניתן לעשות זאת הוא הגרעיניות: גרגר גס מגביר את תחושת החדות של התמונה בעיני המתבונן ותחושת החספוס מעניקה לתמונה איכות כמעט ניתנת למישוש. התמונה הופכת להיות עבור המתבונן חוויה רב חושית שמעצימה את הצפיה ושוב, הוא יתעכב מולה זמן ממושך יותר (עוד ארחיב על כך). גרעיניות גסה ובולטת היא נחלתו הבלעדית של התצלום השחור לבן. מקורה ההיסטורי באמולסיות גסות הגרגר ששימשו בפילם בעל רגישות גבוהה (למשל Tri-X) והמתבונן מורגל אליה. אותה גרעיניות שתופיע בתצלום צבעוני תיתפס כרעש דיגיטלי, הנחשב ארטיפקט שלילי (אם כי לדעתי גרעיניות, אמנם עדינה הרבה יותר, עשויה לשפר גם תצלומים צבעוניים במקרים רבים).

רוצים להציג את התמונות שלכם ב"העין"? שלחו תמונות שצילמתם לפינת ההשראה.