כולנו מכירים את חוגת המצבים שעל גבי המצלמה. היא מאפשרת בחירה במצב הצילום המתאים לתנאי האור ולנושא המצולם. הנה דוגמה אופיינית:
כעת, תארו לעצמכם חוגת מצבים דומה שנמצאת בראש שלכם. החוגה הזאת קובעת את "הלך הרוח הצילומי" שלכם. כמו בחוגת המצלמה, גם בחוגה הוירטואלית הזאת קיים מצב אוטומטי. זה הסטאטוס בו נמצאים רוב האנשים כשהם אוחזים במצלמה. התמונות שאנחנו מפיקים במצב האוטומטי סטנדרטיות. תנו לילד שלא צילם מימיו מצלמה והוא יפיק תמונות כאלה (מבלי להעליב אף ילד - כך מצלמים גם רוב המבוגרים). על מנת לנצל את הכלים שלו על הצלם להיחלץ מהמצב האוטומטי ולפתח "מצבי ראיה" נוספים בחוגת המצבים שלו. ממש כמו במצלמה.
על החוגה שלי יש שבעה מצבים. בחלקם אני משתמש יותר ובחלקם כמעט שאינני משתמש. נתתי לחלקם שמות על פי זרמים בתולדות האמנות:
פיקטוריאליסטי
מצב איטי, חולמני ורך.
straight
מצב מבוקר. בהיר וחד, ישר וצלול.
קונסטרוקטיביסטי
מצב הרפתקני שמתאפיין בזוויות השקפה נמוכות וגבוהות, באופק אלכסוני ובפרספקטיבה דרמטית.
fully alert
מצב צילום מהיר, ערני לסביבה ולסיטואציה.
מודרניסטי
מצב מינימליסטי, ער לאלמנטים גרפיים חזקים ולתאורת chiaroscuro.
אקספרסיוניסטי
מצב תזזיתי ועצבני, ער לזוויות חזקות ולצבעים רוויים.
Neue sachlichkeit
מצב אנטי-אקספרסיוניסטי. קר, שקול ומעודן.
זה עובד. כשאני מחליט לצלם מתוך הלך רוח מסויים אופן הראיה שלי משתנה. מובן שהלך הרוח הצילומי מתאים, לפחות במידה מסויימת, למצב הרוח שלי באותה שעה. אני לא יכול להיכנס למצב הפיקטוריאליסטי ביום רע.
ספרו על "מצבי הראיה" שלכם.
אפשר להוסיף מצבים השאולים מעולם האמנות באופן כללh? ולא רק צילום? אם כן:
השבמחקstate of mind קוביסטי: חד, קר, אנליטי, נקודות מבט מרובות.
state of mind סוריאליסטי: חסר עקבות, מופרע, אינטואיטיבי, חלומי.
state of mind פוטוריסטי: דגש על קווים חזקים, אור שבור וקונטרסט.
state of mind פוביסטי: התרגשות, צבעים רוויים ועזים, נושאים פשוטים.
state of mind פופ ארטיסטי: פלסטיק, מלאכותיות, תעשייתי, צבוע, ביקורת חברתית.
(היה נחמד לחשוב על מאפייני הזרמים, חומר למחשבה!)
ובנימה אישית, שמתי לב ש"מצב הרוח" או הלך הרוח הצילומי משפיע באופן חד משמעי על תוצאת הצילום. הריכוז, הכוונה, התכנון, הרגש. הכל מושפע.ויותר מזה, לפעמים זה כל כך מורגש עד שגם הצופה יכול לזהות את תחושת הצלם מבעד לתמונה.
פוסט נהדר:)
A wind,
השבמחקתודה. הרבה רעיונות טובים.
נדמה לי שיש אולי 2 מערכות חשיבה שונות ואולי הפוכות בראייה הצילומית.
השבמחקאחד היא הפרגמאטיסטית / אוטנתית נגיד, שמאפיינת את רוב אוחזי המצלמה, כולל הילד האמור שרק צריך ללחוץ, והאמנותית אבסטראקטית נגיד שניקרא לה, שאפיינית רק לחלק קטן מאוד מאמני הצילום, ולמרבית הפראדוקס גם לצילום תעשייתי אולי...
אתחיל מהסוף, כי ניראה לי שלכך אתה התכוונת. יש מי שמשתמש במצלמה כדי להעביר תחושות, מצבי רוח, אווירה. לרוב אלו גם עוסקים כיום במולטימדיה ולא רק בצילום, והם ינהגו באמת כללית ע'פ החוגה שהצעת, וממנה הם יוצאים לעבודה. האובייקטים ונושאי הצילום הם רק כלי עבורם כדי להעביר את הפנימיות שלהם. אלו אולי למרבית ההפתעה, כוללים גם חלק מהצילום המסחרי / תעשייתי, כי הוא מתחשב בסגנון, ואווירה, והשראה בתכנית הצילום, פשוט כדי למכור משהו...זה כולל גם צילום שבנוי על יצירת מציאות לשם הצילום - סטודיו למשל.
אני לא מכיר סוג צילום כזה, ולא עוסק בו. אולי שווה פעם לנסות זאת, אבל אני לא ממש נימשך לזה. התפיסה הזאת הרבה יותר נפוצה באמנות פלאסטית ובמיוחד בציור מודרני למשל, ואולי לכן הצילום נחשב עד היום כנחות יותר מאלו...
הסוג הראשון כולל את רוב אוחזי המצלמה באשר הם ! הם מצלמים כדי להעביר מסר, ואם במסר הזה כלולה גם אווירה, ומצבי רוח, וסגנון, ואופי, כמו בסוג הראשון, הוא עדין שונה ממנו בעצם ההתכוונות הראשונית לשימוש בכלי - העברת מסר באמצעות תיעוד. זה יכול להיות ילד שמצלם באוטומאט את הכלב שלו, עם המודעות הבסיסית והפשוטה שבידיו כלי שמתעד מציאות, וזה יכול להיות אמן צילום מקצועי רב ידע וניסיון. היציאה מהנאמנות למציאות / אוטנתיות ( כאן גם מקומו של הוויכוח הקלאסי על מגבלות העיבוד...). אני לא יוצא לצילום בכוונה לצלם מצב רוח, ואווירה. אני יוצא לצלם מסר שאני רוצה להעביר ע'י תיעוד. כן, הצילום יושפע ממצב הרוח שלי באותו זמן, אבל היא רק מרכיב ולא המטרה. התיעוד הוא שמנחה את הצלם, ואם אני יוצא לצלם במאה שערים הפגנת חרדים ביום חורף ערפילי, התמונה תצא אולי מיסטית ומלאנכולית, אבל לא באתי למטרה כזאת מראש. היא יכולה להיות רחומה, ועצובה אם היה שם ילד מביט מחלון סורגים ליד נרות שבת, או אגרסיבית, נימרצת, ודינאמית אם אלו חרדים זורקי אבנים על שוטרים...אני לא יצאתי מראש מהבית כדי לצלם עצב מלאנכולי במאה שערים, למשל. אבל אחרי שזיהיתי את המסר שבפריים המציאותי, אגייס את כל האמצעים שברשותי, טכניים, ומחשבתיים כדי להעביר אותו ובאופן הייצירתי והמקורי ביותר שאוכל. זה נכון גם לצילום פרחים ונוף סטאטי למשל...המסר מוכתב ע'י המציאות. המציאות היא הבסיס הצילומי. עליו ניתן לפתח, להרכיב, ולהלביש את המצב רוח, האווירה, האופי והפרשנות שאנו רוצים. אם אני מצלם כלב עצוב, המסר והנושא הוא לא עצב, ולא המצב רוח שלי, אלה כלב עצוב...
אההה...ויש עוד סוג צילום, שניקרא לו צילום "תיראו איזה ציוד קניתי". אבל על זה נדבר בפעם אחרת.
יפה ומעורר מחשבה.
השבמחקאני ממש לא צלם רציני, אבל מבן היטב מה הכוונה. זה בהחלט מרחיב אצ יכולת ההתבוננות שלי - להבין קודם באיזה הלך רוח אני נמצא, וממנו לצאת ולהתבונן.
תודה.