המבוגרים מתעלמים מדברים חשובים

צילום: מיכאל פוקס.

"אם ספרתי לכם את הפרטים על אודות הכוכבית "ב-612" אף גיליתי לכם את מספרה הסידורי, לא עשיתי זאת אלא בגלל המבוגרים הללו. כך דרכם של המבוגרים החובבים ספרות ומספרים. אם סחת להם על חברך החדש, לעולם לא יבקשו לדעת את עקרי הדברים ולא ישאלו: "מה טיבו של חבר זה? האם קולו ערב לאוזן? אילו משחקים חביבים עליו ביותר? האם הוא מאסף פרפרים?" ורק זאת יבקשו לדעת: "בן כמה הוא? כמה אחים לו? מה משקלו? כמה משתכר אביו?" הם סבורים כי רק כך אפשר להכיר את האיש ולעמד על טיבו."

אנטואן דה סנט-אכזיפרי, "הנסיך הקטן"

מאז מעבר עולם הצילום למרחב הדיגיטלי נראה שמעולם לא התעסקנו כ"כ הרבה במספרים. מספר הפיקסלים, גודל החיישן, מספרי הISO. המצלמה הדקה בעולם, המצלמה הקטנה בעולם, כמות פריימים בשניה, מהירות תריס, ומאז כניסת הוידאו כסטנדרט במצלמות הסטילס הרשימה רק הולכת וגדלה מדי שנה.

נקודת האור היחידה באה מכיוונה של קנון שנראה שהפסיקה לעת עתה את המירוץ לכמות הפיקסלים, מה שלא ניתן לומר על סוני שכבר די עברה את גבול הטעם הטוב עם חיישן ה24 מגה פיקסל שלה ולא ברור אם היא מתכננת להעצר שם.

בעולם שבו כל המצלמות כבר מציעות הרבה מעבר למה שמשתמש מצוי באמת זקוק לו, זה הזמן לעצור, לפני שאנחנו רצים למצלמה עם כמות הפיקסלים הגדולה ביותר ולשאול האם המצלמה תהיה לי נוחה? לאיזה ז'אנר היא מתאימה יותר? האם ארגיש בנוח להסתובב איתה? האם קולה ערב לאוזן?!

יש לכם עוד רעיונות?

אשמח אם תגיבו.

.