המהפכה הראשונה של הצילום

הצילום אמנם הומצא כבר ב-1839, אבל בחמישים השנים הראשונות שלו הוא נחשב למלאכה מורכבת שדרשה מומחיות מיוחדת. לכן הוא שימש רק מעטים, בעיקר צלמי פורטרטים מקצועיים ואריסטוקרטים. בשנת 1888 קם יזם אמריקני בן העיר Rochester שבמדינת ניו יורק, George Eastman שמו, והפך את הצילום כמעט בן לילה לחלק בלתי נפרד מתרבות הפנאי של המעמד הבינוני. המנוף שאיפשר את השינוי הדרמטי במעמדו של הצילום היה המצאת סרט הצילום השקוף. עד אז הצילום דרש חשיפה של לוחות זכוכית מרוחים בתרחיף של כסף הלידי. התמיסה הרגישה לאור לא היתה יציבה ודרשה קיבוע מיד לאחר החשיפה. כתוצאה מכך נאלץ הצלם לפתח ולהדפיס את התצלומים שלו בעצמו. הפילם שימש מדיום יציב בהרבה ואיפשר שמירה על הנגטיב במצבו הבלתי מפותח במשך תקופה ארוכה. בהיותו גמיש, ניתן היה לגלגל אותו ולהציע למשתמש ריבוי חשיפות. המצלמה הראשונה שיצאה מבית החרושת של Eastman, ה-Kodak No 1, נמכרה כשהיא טעונה בגליל פילם בן מאה חשיפות. מעריכים שסרט אחד כזה איפשר צילום של פי 10 ממספר התמונות שהיו ברשות משפחה בורגנית אמריקנית ממוצעת בשנות השמונים של המאה ה-19. המצלמות שיועדו לצלם החובב היו פשוטות ביותר: הן נראו כקופסאות עץ שבקדמתן עדשה פשוטה, בצידן מחשף ובחלקן העליון ידית לגלילת סרט הצילום. הן חסרו מערכת צפיה. Kodak המליצה להשתמש בהן כשהן מוחזקות ביד רק באור יום מלא. בצילום בחללים סגורים היה על הצלם להניח את המצלמה על משטח יציב וללחוץ על המחשף למשך מספר שניות. לאחר חשיפתו של הסרט כולו נתבקשו המשתמשים להוציא אותו מתוך המצלמה ולשלוח אותו בדואר לבית החרושת ב-Rochester, שם עבר פיתוח והדפסה. ההדפסים נשלחו חזרה בדואר לאחר כמה ימים בצירוף גליל סרט חדש. הנה קטע מתוך גיליון יולי 1890 של כתב העת The Manufacturer and Builder, שמסביר את כל העניין (הקישו עליו כדי שתוכלו לקרוא):

המהפכה של קודאק, שהפכה את הצילום מגילדה מקצועית לתחביב נפוץ, מקבילה במובנים רבים למהפכה הדיגיטלית. בשני המקרים איפשרו פיתוחים טכנולוגיים את הפיכת הצילום לזול יותר, נייד יותר, גמיש יותר ואוטומטי יותר (ולכן גם נפוץ יותר). אלא שבשונה ממהפכת הצילום הדיגיטלי, המהפכה של קודאק יצרה תרבות חדשה לחלוטין. על מנת לשווק את מצלמות החובבים (ובעיקר את הפילם), קודאק הציעה שימושים שונים ומשונים לצילום. פרסומי החברה בעיתונים הנפוצים עודדו את המשתמשים, למשל, לתעד את רגעיהם היפים, לצלם ילדים ולצרף תצלומים למכתביהם.

מובן שהכל נעשה למען רווח כלכלי, אבל קודאק באמת תרמה משהו לתרבות של כולנו. החברה הזאת התמקדה תמיד במוצרים פשוטים, שווים לכל נפש, דמוקרטיים. לא פחות מכך, היא סייעה לעצב את הצילום החובבני ולעשות אותו חיזיון נפרץ. Eastman עצמו שם קץ לחייו ב-1932. ליד גופתו נמצא פתק בו נכתב בפשטות:

To my friends, my work is done. Why wait?

עבודתו אמנם תמה, אבל לא נשלמה. קודאק שלטה ללא מצרים בשוק סרטי הצילום במשך מאה שנים, אבל המהפכה הבאה של הצילום תפסה אותה לא מוכנה. המוצרים הדיגיטליים הראשונים של קודאק יועדו דווקא לשוק המקצועי. שינוי הפילוסופיה העסקית לא היטיב עם החברה והיא הולכת ומאבדת מכוח התחרות שלה. קודאק לא תיזכר בזכות החיישנים שייצרה עבור מצלמות כמו ה-Leica M9 וה-Pentax 645D. היא תיזכר בזכות אותה מצלמה פרימיטיבית שהושקה ב-1988 וששינתה את פניו של הצילום ללא הכר.

.