חד כתער

רַבִּי יוסֵי הַגְּלִילִי אומֵר: מִנַּיִן אַתָּה אומֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּות וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות? בְּמִצְרַים מַה הוּא אומֵר? וַיאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעה: אֶצְבַּע אֱלהִים הִוא, וְעַל הַיָּם מה הוּא אומֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַים, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה', וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמשֶׁה עַבְדו. כַּמָה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּות.
אֱמור מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ עֶשֶׂר מַכּות וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות.

רַבִּי אֱלִיעֶזֲר אומֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּות? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרון אַפּו, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה - אַחַת, וָזַעַם - שְׁתַּיִם, וְצָרָה - שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - אַרְבַּע.
אֱמור מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּות וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּות.

רַבִּי עֲקִיבֶא אומֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה ומַכָּה שהֵביִא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא על הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּות? שֶׁנֶּאֱמַר: יְִשַׁלַּח בָּם חֲרון אַפּו, עֶבְרָה וָזַעַם וְצַרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרון אַפּו- אַחַת, עֶבְרָה - שְׁתַּיִם, וָזַעַם - שָׁלושׁ, וְצָרָה - אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - חָמֵשׁ.
אֱמור מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּות.

מתוך ההגדה של פסח

נו, אז באיזו מהירות תריס יש להתחיל לחשוב על ייצוב המצלמה?

בימי הפילם נהוג היה כלל ההופכי. כלומר, מהירות התריס הנמוכה ביותר המאפשרת חשיפה יציבה כשהמצלמה מוחזקת בידיו של הצלם היא המהירות ההופכית לאורך המוקד: עדשת 50 מ"מ איפשרה חשיפה יציבה ב-1/50 השניה וכן הלאה.

עם המצאת מצלמות החיישן הקצוץ השתנתה התמונה. כעת על הצלם לחלק את המהירות המותרת המזערית במקדם הקיצוץ של החיישן. כלומר, במצלמת APS-C, למשל, יהיה על הצלם המצוי להגדיל את מהירות התריס לכ-1/80 השניה על מנת להשיג חשיפה יציבה בעזרת אותה עדשת 50 מ"מ.

אבל, אם פעם המצלמות היו עשויות מתכת צפופה והעדשות היו עדשות מתכת כבדות ויציבות הרי כיום רוב המצלמות וכמעט כל העדשות עשויות סגסוגת פוליקרבונט קלילה ובעלת נטיה לרעידות. לכן המהדרין יוסיפו למהירות התריס המזערית עוד 50% ונקבל מהירות תריס מזערית של כ- 1/125 השניה כאשר נצלם באותה עדשת 50 מ"מ (שלגמרי במקרה היא מופת לתעשיית הפולימרים הקלה).

אין ספק שצלם מנוסה יסתדר עם מהירות תריס כזאת. אולם מה לגבי אותו תינוק של בית רבן שזה עתה נפלה לידיו מצלמת רפלקס ושעדיין אינו מיומן באחיזתה הבטוחה? ומה אם הצלם, רחמנא ליצלן, נמנה על אותה מחצית של האוכלוסיה שידיה יציבות פחות מאלה של המחצית השניה שלה? הרי נזדקק למרווח ביטחון כלשהו. נניח ש-1/160 השניה יספיקו לרוב הבריות.

אך אבוי, לא היא! כידוע לכל בר דעת חדותם של תצלומים איננה נבחנת אלא בהדפסות ענק או לכל הפחות בבחינה מדוקדקת של פרטים המוגדלים ל-100% על מסך הקומפיוטער. מהירות התריס של 1/160 השניה נכונה היתה לימים בהם צויידו החיישנים בשש מאות ריבוא פיקסלים בלבד. כיום אפילו הפשוט בחיישנים מפריד ללא קושי ברזולוציע כפולה ומכופלת. ומה הטעם במצלמה חדישה, בחיישן מפורט ובעדשה חדה ומדוייקת אם הצלם יכשל ברעידה? לכן יש לשוב ולהכפיל את מהירות התריס המזערית בשורש היחס שבין רזולוציית החיישן לבין המספר 6. במצלמה בת תריסר מגה-פיקסלים נזדקק למהירות תריס מזערית של כ-1/240 השניה על מנת להבטיח תצלום חד בעדשת 50 מ"מ. לעומת זאת במצלמה חדישה בעלת כ"ד מגה פיקסלים עלינו להקפיד שמהירות התריס לא תיפול לעולם מ-1/320 השניה. אחרת מי לידינו יתקע שהתצלומים שלנו יהיו חדים כדבעי?

אשרי אדם מפחד תמיד ולכן - תנו חכמים - לעולם יצא צלם מביתו ובצרורו תרי-רגל, או בלשון העם - חצובה.

.