לפני כמה ימים העלה כאן שאול כמה טענות קשות על הצלם Scott Kelby. בעיניי הרשימת ציוד באתר שלו נראית די מגוחכת, אבל כמה גולשים כאן העירו בצדק שקלבי הוא אחד שמתפרנס מצילום ולכן זה כלל לא מגוחך ודי הגיוני שתהיה לקלבי רשימת ציוד כזאת.
מעבר לציוד טען שאול שהתצלומים של קלבי אמנם יפיפיים אבל "ריקים מהבעה". אני הולך לטעון את הדבר הבא: אם שאול (או כל אחד אחר כאן לצורך העניין) היה צריך להתפרנס מצילום, סביר להניח שהוא היה פועל כמו קלבי. זוהי ברירה טבעית ומובנת, והיא נובעת מהתמריץ שעל פיו פועל קלבי. כסף.
את ההסבר אביא מדוגמה מאוד מפורסמת של ג'ון מיינרד קיינס ,כלכלן בריטי ידוע.
נניח שמתקיימת תחרות של מלכות יופי באחד האתרים (פורום צילום של תפוז לדוגמא) ועליכם לבחור אחת מבין 20 מועמדות (הזוכה המאושרת כמובן תוכל לנסוע מסביב לעולם ולפעול למען שלום עולמי). מבין אלה שהצביעו למועמדת שתזכה במירב הקולות תוגרל מכונית ספורט יוקרתית.
עכשיו בואו נבחן מה יעשה שאול נשיץ (או אני , או כל אחד מאיתנו):
נניח שהמועמדת שהכי מוצאת חן בעינינו היא מועמדת מספר 10. האם עלינו לבחור בה?
אם חשוב לנו להגיד לשאר הקוראים מה דעתנו, אז כן. אם אנחנו רוצים שמועמדת מס' 10 תיסע מסביב לעולם ותפעל למען שלום עולמי, אז בוודאי.
אז האם נבחר במועמדת מס' 10?
ובכן אם ברצוננו להחנות רכב ספורט יוקרתי בחניה של הבית אזי התשובה היא בוודאי שלא. כי אם המועמדת שבחרנו לא תזכה, אזי כלל לא נוכל להשתתף בהגרלת המכונית. עלינו לחשוב את מי שאר הקוראים יבחרו, כלומר לחשוב מה הם חושבים.
קיינס גם טוען שזה כמובן לא מספיק, כי צריך לחשוב מה שאר הקוראים חושבים ששאר הקוראים חושבים ששאר הקוראים חושבים וכן הלאה... מי המועמדת הכי יפה. את העקרון אני מקווה שהבנתם.
קיינס אמנם נתן את הדוגמה הזאת בהקשר למניות, אבל התמריץ והחשיבה נכונים להמון דוגמאות אחרות בחיים. למשל במקרה של קלבי: כשמר קלבי צריך לבחור תצלום שלו מבין 20 מועמדים, האם הוא יבחר את זה שהכי יפה בעיניו? נניח של המשפחה שלו בארוחת חג? או את זאת שהוא חושב שקהל היעד שלו יאהב? נניח של דוגמנית סקסית שמחזיקה גיטרה. התמריץ של קלבי לא משאיר לו הרבה מקום לבחירה.
כשאנחנו רואים את רשימת הציוד שלו ,חשוב להבין. סביר מאוד להניח שמר קלבי בעצמו לא באמת חושב שכל הציוד הזה נחוץ לו, אבל הוא כן חושב מה הקוראים שלו חושבים. והוא עושה את זה ממש טוב, אחרת הוא לא היה מצליח כל כך.
מיכאל פוקס
הערת העורך:
אם להשתמש בדוגמה של קיינס עצמו, ככל שיותר מצביעים בתחרות מלכת היופי יתנו את קולם לאותה מועמדת כך יקטן הסיכוי של כל אחד מהם לזכות בהגרלת המכונית. יותר מזה, כך גם יקטן הסיכוי שהמועמדת שהוא מעדיף בסתר ליבו תזכה. ההתנהגות הזאת גורמת לדלות הרוח בתרבות שלנו, מפני שהיא מדכאת את הפלוראליזם ואת היצירה האותנטית. מאחר שהכל נבחן במונחים כלכליים, רבים וטובים חוששים להתרחק יותר מדי מן הקונצנזוס שכבר הוכיח את עצמו פעמים רבות. יש לכך דוגמאות רבות. אחת הבולטות שבהן היא תעשיית הסרטים בהוליווד שמזה שנים לא יוצרת עבודה מקורית ומעניינת. הסתכלו בתמונות המועלות לרשת: רבות מהן משתמשות באותה אסתטיקה מלוקקת וחנפנית מתוך הבנה שזהו "טעם הקהל" הדומיננטי. ככל שיותר צלמים יוצרים את אותו דומן ויזואלי חסר הבעה כך יקשה עליהם להגשים את שאיפותיהם הכמוסות להתפרנס מהצילום שלהם. לא בגלל שהם פחות טובים, אלא דווקא משום שהם דומים לכולם.
זאת כמובן דעתי הפרטית ואני מבין שהיא לא מקובלת במיוחד. חסידיו של Kelby בוודאי יחלקו עלי. גם משום שהם צעירים וגם משום שלרובם אין עניין רב ב"אמנות". אינני טוען לחובתו של Kelby עצמו, אבל הוא משלה את קוראיו ביותר ממובן אחד. הראו לי את אותם תלמידים שלו שמתפרנסים בכבוד מהצילום שלהם. אני מחכה.
.
שאול. הסיכוי של מי שאינו מצביע למועמדת עם מירב הקולות, לזכות במכונית, הוא אפס.
השבמחקאם הצבעת למומעדת שאתה מעדיף בסתר ליבך, הגדלת את סיכוייה לזכות, אבל הקטנת את הסיכויים שלך לזכות במכונית (אם היא לא תהיה המומעמדת עם מירב הקולות).
המודל של קיינס מסביר הצלחה בטווח קצר.
בטווח הארוך בסופו של דבר עלייך להציג קבלות על הצלחתך.
ובאמנות במקרים רבים הטווח הארוך מגיע (אם בכלל)אחרי שהאמן כבר לא איתנו.
הביקורת שלך על קלבי מובנת לי ואני בהחלט מסכים איתה.
אני למזלי לא צריך להתפרנס מצילום, לכן אפשרויות הבחירה שלי רחבות בהרבה משל קלבי.
אבל במלוא הכנות שאול.
אם היית צריך להביא כסף הביתה מצילום בלבד?
אתה באמת חושב שהבחירות שלך לא היו משתנות בהתאם לטעמם של הלקוחות?
החוכמה היא למצוא לקוחות שמעריכים את סגנונך ואת טעמך ונותנים לך חופש יצירתי. צילום מסחרי סטנדרטי אינו מעניין מספיק על מנת לשאוף להתפרנס ממנו. לכן הפסקתי לצלם תמורת שכר.
מחקלפני עשרים שנה חשבתי כמוך והאלבומים שלי מאז מעידים על כך.
שאול, אפשר לספור על כמה אצבעות בודדות את הצלמים אשר נבחרים לעבודות מסחריות בגלל הסגנון שלהם וטעמם ועדיין הם יבואו עם ציוד שעומד בסטנדרט של התעשיה ובארה"ב יש על זה דגש גדול יותר מאשר בארץ.
השבמחקאני חושב שיש הרבה צלמים שנהנים מצילום מסחרי, זה תחום מאד מאתגר גם מבחינה יצירתית וללא ספק יכול להביא סיפוק לעוסקים במלאכה.
לא כולם עוסקים בצילום מתוך אמנות נטו וזה בסדר גמור.
שאול שלום,
השבמחקאני שמח שהצלחתי קצת להעיר את בלוטות הטעם.
כצלם אני מאוד שמח שיש אמנים שנאמנים לדרכם, ויהי מה.
מצד שני לא מצאתי מקום לזילזול בצלמים מקצועים שעוסקים בתחום עבור פרנסה.
ואגב, אם על אמנים אנו מדברים, האם לאמן מסור יש מקום למקצוע נוסף מלבד אומנתו? הרי אם האמנות היא אמונתך אזי מקצוע נוסף רק יכניס מתח וזיקה שלילית.
ובכלל, האם אתה מאמין באמנות לשמה?...
ואם יסתבר שהמחשבה מה כולם רוצים היא מוטעית, ובעצם הדוגמנית שרצית שתזכה, באמת זכתה?
השבמחק:)
אני בעד ללכת עם הבחירות שלי. כי בסופו של דבר, הן הבחירות *שלי*.
Volcman
השבמחקאז טעית בזיהוי טעם הקהל.
גם אני בעד ללכת עם הבחירות שלי, אבל בדוגמה הזאת במקרה שאני בעל "טעם מוזר" נניח, אם ברצוני לזכות במכונית, הבחירה שלי תהיה בחירת ההקהל.
אנונימי,
למקרה שלא שמת לב אני כתבתי את הפוסט. שאול נשאר בדעתו הביקורתית על קלבי, וזה אגב בדיוק טעם קהל היעד שלו.
אני בספק שאם שאול היה כותב אחרת הוא היה מביא לכאן את הקהל הנוכחי, אם בכלל.