לא קודאק

ה-Wall Street Journal מדווח הבוקר על החלטה שהתקבלה במועצת המנהלים של חברת Eastman Kodak לבקש צו הגנה מפני נושים כהכנה לפשיטת רגל. הידיעה הזאת לא זכתה לאישור מצד מנהלי החברה, אבל נראה שהכל כבר חתום.

זה עצוב. קודאק היא אחד היצרנים הוותיקים בעולם של חומרי צילום, מדפסות, מצלמות וציוד נלווה. היא הוקמה בשנת 1881 בעיר Rochester שבמערב מדינת ניו יורק ומיום הקמתה נחשבה לאחד ממקומות העבודה הנחשקים ביותר בארצות הברית. למרות גודלה (קודאק עדיין מעסיקה כ-19,000 עובדים) זאת חברה הגונה שדואגת לרווחתם החומרית והנפשית של עובדיה, תופעה יוצאת דופן בשדות הקטל של הכלכלה החופשית. קודאק ידועה בעיקר כיצרן גדול של סרטי צילום, אבל במשך השנים היא פיתחה כמה וכמה מצלמות שעשו את הצילום נגיש יותר עבור חובבים. הראשונה בהן היתה מצלמת ה-Brownie שהחלה להימכר בשנת 1900 והביאה במישרין להפיכתו של הצילום לעיסוק פנאי נפוץ. סדרת מצלמות חשובה נוספת היתה ה-Retina. היו אלה מצלמות קטנות, איכותיות וזולות שהשתמשו בפילם בפורמט 35 מ"מ. מצלמות אלה, שנמכרו בין 1936 לאמצע שנות השישים, הציעו לראשונה איכות אופטית גבוהה במחיר שווה לכל נפש. קודאק היתה היצרן הראשון שבנה אבטיפוס של מצלמה דיגיטלית (כבר ב-1975), אבל המוצר הזה לא הגיע לכדי ייצור המוני.

עד ראשית שנות השמונים החזיקה קודאק במעמד כמעט מונופולי בשוק סרטי הצילום, מה שהביא לרווחיות גבוהה ולאיתנות פיננסית, אבל המעמד הזה התחיל להתכרסם עם כניסתם של מתחרים חזקים דוגמת Fuji לתחום הזה. המהפכה הדיגיטלית הביאה לצניחה דרמטית בביקוש לפילם (בשנת 2006 לבדה חלקה ירידה של כ-62% במכירות העולמיות של תרכובות כסף הליד) וקודאק נאלצה לחפש דרכים חדשות. בסוף שנות התשעים החלה קודאק לייצר חיישני CCD ואף פיתחה את מצלמות ה-DSLR המקצועיות הראשונות כמו גם חיישנים עבור רוב מצלמות הפורמט הבינוני הדיגיטליות. החיישנים של קודאק לא עשו שימוש בפילטר AA והצטיינו באיזון צבעים משובח בהמשך למסורת הארוכה של מחקר ופיתוח בתחום סרטי הצילום. מצד שני הם מעולם לא הצטיינו בניקיון התמונה שהפיקו ב-ISO גבוה, חיסרון משמעותי בתחום מצלמות החובבים. כתוצאה מכך החיישנים מתוצרת קודאק נדחקו לשוליים המקצועיים של שוק המצלמות ולא הניבו לחברה רווחים. בשנים האחרונות החברה השקיעה את כל יהבה בשוק הדפוס המסחרי, אבל גם כאן היא מתמודדת עם תחרות קשה מצד ענקים כמו HP ועד היום לא הצליחה לגזור נתח שוק משמעותי.

נפילתה של קודאק לא תשפיע על הצילום של רובנו באופן מיידי. היחידים שיחושו בחסרון כלשהו יהיו צלמי הפילם, אם כי יצרנים אחרים מציעים אלטרנטיבות לכל האמולסיות הנפוצות מתוצרת קודאק. מצד שני, קודאק מחזיקה מרכז חשוב של מחקר ופיתוח ובאמתחתה תיק פטנטים גדול. הפטנטים האלה יוצעו למכירה לכל המרבה במחיר, אבל ספק אם רוכשיהם ימהרו להשתמש בהם במוצרי מדף. למרבה האירוניה ערכו הגדול של פטנט איננו נמצא בפוטנציאל השימושי שבו אלא בסחירות שלו וביכולתו למנוע מאחרים גישה לטכנולוגיות חדשות. הרבה יותר קל להתעשר מתביעות בגין הפרת פטנטים מאשר להמציא ולייצר משהו ולנסות למכור אותו.

קודאק איננה היצרן היחיד העומד בפני אתגר קיומי בשוק הזה: לפני כמה שנים התאיידה Polaroid, וגם Fuji ו-Leica נחלצו ברגע האחרון מגורל דומה. מותג ותיק אחר, Asahi Pentax, עובר בשנים האחרונות מיד ליד ואינו מצליח להניב רווחים לבעליו למרות המוצרים המשובחים הנושאים את שמו. גם חברת Olympus עומדת בפני עתיד לוט בערפל (מסתבר שהעבר שלה מעורפל לא פחות). כל אחד מהיצרנים האלה מחזיק בטכנולוגיות ייחודיות שממריצות את התחרות ותורמות לאיכות המוצרים של כל היצרנים האחרים. למשל, טכנולוגיית בניית העדשות העדיפה של יצרן אחד גורמת במישרין לשיפור בבקרת האיכות של העדשות שאנחנו רוכשים גם אם הן מיוצרות בידי יצרן אחר. היעלמותם של מתחרים, אפילו אם הם "קטנים", תביא לירידה בהשקעה במחקר ופיתוח, להאטה בהכנסה לשימוש של טכונלוגיות חדשות ולעליה במחיריהם של מוצרים מסוימים. בשוק שמרני כמו שוק ציוד הצילום כושר התחרות של היצרנים הקטנים נמוך יותר מלכתחילה. לנתחי השוק של היצרנים השונים יש נטיה להנציח את עצמם הן בגלל חשיבות שם המותג בהתנהגות הצרכן והן בגלל ההמשכיות הנובעת מאופיים ה'מערכתי' של מוצרי הצילום. למרבה המזל, בערך אחת לעשור מופיעה טכנולוגיה שנושאת בחובה את הפוטנציאל לטריפת הקלפים ואלה הן שעותיהם היפות של היצרנים השוליים. אלא שאת קודאק זה כבר לא יושיע.

.