ואם כבר פוטוג'ורנליזם

Michael Kamber, צלם דסק החוץ של העיתון The New York Times כתב גילוי דעת על המצב הנוכחי של הפוטוג'ורנליזם. שתי פסקאות בדבריו משכו את תשומת לבי:

And of course, a photojournalist today has to be much more of an overall journalist - video, written pieces, and multi-media are crucial to stitching together a living... Do I like this new developing model? Not much. Does it allow for a photographer to have job security, raise a family with health insurance, know that someone will evacuate him or her if injured in a warzone? Absolutely not.

וגם:

...What troubles me is that we are becoming ghettoised. As the mainstream press dies a slow and ugly death, we increasingly work for each other - for the cultish community of photo festivals and workshops, awards and grants, boutique print collectors. And this new model will surely exacerbate something I deplore about photojournalism: it is increasingly a community of privileged white people. I was astonished a few years ago to sit at an awards ceremony in Amsterdam with about 300 other photographers and editors. There was exactly one African and possibly one or two Latinos in the room, though probably 75% of the ‘subjects’ were people of colour. 

נראה שהפוטוג'ורנליזם זקוק למודל חדש שיגשר בין צלמים לקהל שלהם. העיתונים הגדולים גוססים וכבר אינם מסוגלים לשאת סוללות של צלמי מערכת. מאידך, האינטרנט כאוטי מכדי שצלמים יוכלו להתבסס עליו כמקור הכנסה יציב. יוזמות כגון זו צצות לפעמים, אבל קשה לדעת אם יצליחו להתבסס: זמינות המידע ברשת ותרבות ה-WEB 2.0 בוודאי אינם גורמים מסייעים. קרנות פרטיות המעודדות פוטוג'ורנליזם חופשי ויצירתי והפרסים שהן מציעות הם טיפה בים. ובכל זאת, יותר צלמים צעירים עוסקים בצילום עיתונאי מאשר אי פעם בעבר. זהו זן חדש של צלמים שנולד אל תוך המשבר ומנסה לפלס לו דרך. מה שבטוח - חוש עסקי מפותח הוא כיום תנאי הכרחי להישרדות לא פחות מחוש לתזמון ולקומפוזיציה צילומית.

האמת העצובה היא שכיום העולם לא זקוק לצלמי עיתונות. תמיד יימצא מישהו עם מצלמה במקום הנכון ובזמן הנכון שישמח לספק את תאוות הקוראים לעדות חזותית תמורת כמה מטבעות. מבחינת עורכי העיתונים זה זול יותר ואותנטי יותר מאשר לשלוח צלמים לקצווי ארץ. ייחודו של צלם העיתונות המוכשר ביכולתו ליצור פוטורפורטאז'ה. אבל זה ז'אנר עיתונאי שדורש זמן, כוונה והתמדה. ולמי יש זמן היום?

אנצל את ההזדמנות כדי להמליץ שוב על אתר הפוטורפורטאז'ה העצמאי החביב עלי - Brun magazine.