ברשימה שפרסמתי אתמול הזכרתי את עבודתו הדוקומנטרית של Walker Evans בשנים בהן הועסק ע"י ה-FSA. אוואנס נודע לא רק כצלם חברתי מוכשר אלא גם כמבקר חריף של סגנונות צילומיים סובייקטיביים. ביטחונו הרב בכללי "הצילום הטוב" והקפדתו על היררכיה סגנונית איפיינו את עבודתו לאורך כל חייו המקצועיים. כשנשאל פעם מה עושה תצלום ל"טוב" בעיניו, ענה:
Detachment, lack of sentimentality, originality, a lot of things that sound rather empty. I know what they mean. Let’s say, "visual impact" may not mean much to anybody. I could point it out though. I mean it’s a quality that something has or does not have. Coherence. Well, some things are weak, some things are strong...
אבל בשנתיים האחרונות לחייו, 1973 ו-1974, משהו השתנה. הוא עבר לצלם במצלמת Polaroid SX-70 והנציח את ידידיו ואת תלמידיו בסדרה ארוכה של פורטרטים. למעשה אלה לא בדיוק פורטרטים, לפחות לא על פי ההגדרה הפורמאלית של הז'אנר. אין בהם ריחוק. אין בהם ניתוק רגשי. אין בהם הדגשה של אופי. אין בהם קונטקסט. אין בהם כוונה. למעשה לא ברור מי ביים אותם: האם היה זה הצלם או המצולם? התצלומים האלה מזכירים snapshots, אם כי יש בהם יותר מזה: הם מכילים איכות גולמית, בלתי ניתנת לתיאור מילולי שנסמכת על הקשר הרגשי שבין הצלם והמצולם. דומה שהנושא של התמונות האלה איננו האדם המצולם אלא הדיאלוג שלו עם הצלם ועם המצלמה. יש כאן משהו סתום, סיפור שאיננו ברור שנתמך בגימור ה"חלבי" של התמונות (שמאפיין את הציוד בו נעשה שימוש). עבודתו המאוחרת של ווקר אוואנס חורגת מכל ז'אנר צילומי ולכן היא מצליחה לבלבל את מבקרי האמנות.
התצלומים מלאים בסתירות: פשוטים אבל מסובכים, נייטרליים אבל אמוציונאליים, נגישים אבל סתומים. הם בעיקר חסרים כוונה בהירה וקוהרנטיות מזוקקת, שאוואנס הטיף להן במהלך כל הקריירה שלו. התמונות האלה אישיות, סובייקטיביות, נאיביות במידה רבה, חפות מיומרה, מיידיות ואותנטיות וזאת בדיוק הסיבה לכך שאני אוהב אותן. הצלם של התמונות האלה איננו "נופל" באף אחת מהקטגוריות שהזכרתי כאן. למעשה הוא לא מתפקד כלל כצלם, אלא כשותף לדו-שיח. כזה שמקשיב לדברים שנאמרים ולכאלה שלא. אלה הן התמונות האינטליגנטיות ביותר שראיתי. רק אדם זקן וחכם יכול היה ליצור אותן.
התצלומים מלאים בסתירות: פשוטים אבל מסובכים, נייטרליים אבל אמוציונאליים, נגישים אבל סתומים. הם בעיקר חסרים כוונה בהירה וקוהרנטיות מזוקקת, שאוואנס הטיף להן במהלך כל הקריירה שלו. התמונות האלה אישיות, סובייקטיביות, נאיביות במידה רבה, חפות מיומרה, מיידיות ואותנטיות וזאת בדיוק הסיבה לכך שאני אוהב אותן. הצלם של התמונות האלה איננו "נופל" באף אחת מהקטגוריות שהזכרתי כאן. למעשה הוא לא מתפקד כלל כצלם, אלא כשותף לדו-שיח. כזה שמקשיב לדברים שנאמרים ולכאלה שלא. אלה הן התמונות האינטליגנטיות ביותר שראיתי. רק אדם זקן וחכם יכול היה ליצור אותן.
 |
| Walker Evans, Gay Burke, Tuscaloosa, Alabama, October 28, 1973 |
 |
| Walker Evans, Virginia Hubbard, Destin, Florida, August, 6, 1974 |
 |
| Walker Evans, Ricki Hudeas, Old Lyme, Connecticut, August 24, 1974 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה