תור הזהב של התקליטור נמשך בין 1980 ל-2000 בערך. תקליטורים עדיין נמכרים כמובן, אבל התחליף הזול שלהם, קובץ ה-MP3, מספק את צרכי רובו הגדול של הקהל. תקליטורים נקנים כיום בעיקר כמתנות, או ע"י אודיופילים מושבעים.
התקליטור הוא רק אחד ממספר גדול של מוצרי צריכה טכנולוגיים שזכו לפופולאריות עצומה, פופולאריות שפחתה בבת אחת משנמצא תחליף מספיק טוב. זוכרים את קלטות הוידאו בשנות השמונים והתשעים? את שעוני היד? את מצלמות הפילם? אה, כן, מצלמות הפילם. הן נזנחו בערך בשנת 2002, כשהרזולוציה הדיגיטלית של המצלמות ברות ההשגה שברה את מחסום שני המגה-פיקסלים. רזולוציה כזאת כבר איפשרה הדפסה של תמונות חדות בגודל סטנדרטי והפיתוי בויתור על הזמן וההוצאות הכרוכים בפיתוח ובהדפסה של כל תמונה ותמונה היה גדול. עומק השדה הגדול, השמיים השרופים והצבעים המוזרים הפכו לסימן ההיכר של תמונות שצולמו בין השנים 2002-2006. בשנת 2006 ארעו שתי התפתחויות חשוובת בשוק המצלמות: בצד ה"עליון" של השוק, מצלמות ה-DSLR הפכו נפוצות הרבה יותר בזכות שיפור משמעותי באיכות התמונה שלהן והנוסטלגיה שתקפה משתמשי SLR רבים לעומק שדה קטן. בצד ה"תחתון" של השוק, מכשירי טלפון ניידים המצויידים במצלמות הפכו לסטנדרטיים. לכך יש להוסיף שיפור איטי ומינורי באיכות התמונה של המצלמות הקומפקטיות: איכות התמונה המיטבית שניתן להפיק במצלמות העילית של 2010 לא גבוהה בהרבה מזו של מצלמות העילית של 2003. נראה שרוב הפיתוח בין אותן שנים כוון להגדלת הרזולוציה במקום להגדלת הטווח הדינאמי ולהפחתת הרעש הדיגיטלי.
סקר שוק שנערך לאחרונה הדגים ירידה של כ-16% במכירות של מצלמות קומפקטיות בארצות הברית בין 2008 ל-2010. באותה תקופה חל גידול בן כ-29% במכירות של מצלמות DSLR וגידול של אלפי אחוזים במכירות של טלפונים חכמים, שהמצלמות המורכבות בהם מציעות תמונה איכותית יותר ויותר. הצרה של המצלמות הקומפקטיות היא שהן מתוכננות לעשות רק דבר אחד: לצלם. לעומתן, מכשיר טלפון חכם יכול לשמש כמצלמה, כטלפון, כקונסולת משחקים, כמסוף חיבור לרשת ולדואר האלקטרוני ואפילו כשעון מעורר. והוא קטן יותר. כשאיכות התמונה המוצעת ע"י שני המכשירים דומה, מן הסתם המצלמה תידחק לפינה. אפילו למצלמת ה-DSLR יש שני שימושים: היא מצלמת וגם משמשת סמל סטאטוס.
מהם הכיוונים העתידיים? קשה לנבא, אבל אם המגמות האלה ימשיכו להתקיים בשנים הקרובות ולא יחולו מהפכות טכנולוגיות (למשל, עדשות בעלות אלמנטים אופטיים נוזליים או כאלה העשויים ג'ל) אז:
- המצלמות הקומפקטיות הזולות כמעט יעלמו מן השוק ותישאר רק ה"קצפת" שלהן: מצלמות בעלות טווח אורכי מוקד גדול וכאלה בהן יורכבו חיישנים גדולים יחסית ועדשות מהירות.
- תהליך דומה יתרחש בשוק מצלמות ה-DSLR: פלח השוק שרוכש כיום מצלמות ברמת הכניסה יעדיף את מצלמות ה-EVIL הקטנות והקלות יותר, במיוחד עם השיפור בחוויית התפעול של מצלמות כאלה. צלמים מקצועיים ואלה השואפים לסטאטוס כזה ימשיכו להשתמש במצלמות DSLR בעלות חיישנים גדולים.
- מצלמות פורמט בינוני דיגיטליות יזכו לעדנה: יותר צלמי חתונות, עיתונות ואופנה ישתמשו במצלמות כאלה על מנת לבדל את עצמם מן ההמונים.
שמרו על המצלמה הקומפקטית שלכם גם אם נראה שאבד עליה הכלח. יבוא יום בו "המראה הקומפקטי" יחזור לאופנה.
"עומק השדה הגדול, השמיים השרופים והצבעים המוזרים" מדהים איך לפעמים משפט אחד, חלק ממשפט מתמצת עידן שלם. למעשה ברור שאם יודעים לתפעל מצלמה, כל מצלמה, אזי הנ"ל לא יתקיים, אבל בהינתן קהל היעד של מצלמות אילו, כלומר, כל אחד שלא רוצה "להסתבך" - זה מה שקרה בפועל. דבר שני מדהים איך 10 שנים הכילו בתוכן שינויים שבעשורים קודמים התרחשו הרבה יותר לאט - בתחומים שונים ומגוונים. אפילו מחשבים אישיים לא התפתחו לדעתי מהר כמו מצלמות דיגיטליות. אם כי אני חולק עליך לגבי מצלמות העילית. יש היום כן שיפור ע צ ו ם הנראה לעין בעיקר בהשוואת איזו גבוה - 400-800 ולראיה: G12 P7000 וLX5... לילה טוב
השבמחקגלעד,
השבמחקאם מסתכלים על כל הפרמטרים של איכות התמונה: איכות הצבעים, חדות, ארטיפקטים אופטיים, רעש וטווח דינאמי, המצלמה הקומפקטית שנותנת את התוצאות הטובות ביותר לדעתי היא אולימפוס C5050, שייצורה החל בסוף 2002. היא התמודדה עם תנאי תאורה קשים באמצעות עדשה מהירה ביותר שאין לה אח ורע במצלמות קומפקטיות עד היום. רק ה-LX5 משיגה איכות תמונה דומה (ברזולוציה כפולה).
ואללה..למדתי משהו על אולימפוס. אני הכרתי רק מצלמות גרועות שלהם מסתבר.
השבמחק