ב-1935, שיא השפל הכלכלי בארצות הברית, קם גוף פדרלי בשם Farm Security Administration שמטרתו היתה שיקומן של חוות חקלאיות במשבר ושיפור תנאי המחיה של פועלים חקלאיים מוכי עוני ומצוקה. אחת ממפעלות הגוף הזה התמקדה בתיעוד תנאי החיים הקשים בספר האמריקאי. ה-FSA העסיק מספר צלמים, ביניהם Walker Evans, Gordon Parks ו-Dorothea Lange שתפקידם היה לנסוע מחווה לחווה, ממחנה עבודה אחד לשני, ולתעד את האנשים במצלמתם. עשרות אלפי התצלומים שנוצרו ע"י ה-FSA בין 1935 ו-1944 מהווים עדות מוחצת למצוקה של אותן שנים. תצלומים רבים זכו לפרסום בעיתוני התקופה וחלקם זכו למעמד של יצירות מופת. המפעל התיעודי הזה השפיע מאד על דעת הקהל האמריקאית ועזר לבסס את תכנית השיקום שנודעה בשם הכולל The New Deal. זאת למרות שה-FSA נחל כישלון מוחץ במשימתו העיקרית - הקמת חוות קולקטיביות על קרקעות בבעלות הממשלה (בכל זאת מדובר בארצות הברית).
צלמי ה-FSA זכו לתהילת עולם: Walker Evans פירסם את הספר החשוב Let us now praise famous men וזכה בשנת 1945 למשרת עורך במגזין Fortune (כמה אירוני). Gordon Parks היה לצלם מוביל במגזין Life ו-Dorothea Lange זכתה בפרס מטעם קרן גוגנהיים (עליו ויתרה כדי להתרכז בעבודתה) וב-1945 הוזמנה ע"י Ansel Adams לשמש כחברת סגל ב-California School of Fine Arts. גורלם של גיבוריהם המצולמים שפר עליהם פחות. הם ומרבית צאצאיהם המשיכו לכלות את ימיהם בעבודה חקלאית שוחקת וכפויית טובה. בראיונות עיתונאיים שנערכו בשנים האחרונות התלוננו אחדים מבניהם ונכדיהם של האנשים האלה על כך שסיפוריהם סולפו כך שיידמו דרמטיים יותר, על כך שהצלמים לא טרחו לשלוח אליהם עותקים של התצלומים או של הספרים שזכו לפרסום ובעיקר על התיאור של אנשים שוויתרו על הסיכוי לשפר את מצבם בעוד הם המשיכו להילחם ולקוות.
חוסר ההבנה של הצלם המבקר את הסיטואציה אליה הוא נקלע הוא בעיה שזוכה להתייחסות בשנים האחרונות. הפוטוג'ורנליסט הטיפוסי הוא גבר לבן, מערבי, עירוני ומבוסס כלכלית. המשיכה שלו לעוני ולמצוקה נובעת בראש ובראשונה מסקרנות אנושית פשוטה, אולי גם מיסוד נפשי הומאניסטי או מהתעניינות אקדמית. עבורו זאת קודם כל עבודה: הוא נשלח לצלם ולא בוחר לעשות זאת. התוצאה היא במקרים רבים תיאור פלקטי וסנטימנטלי של מציאות מרוחקת. דורותיאה לאנג סיפרה שכשצילמה את התמונה המזוהה איתה יותר מכולן, Migrant mother, היא עצרה את מכוניתה בפתח מחנה העבודה, ראתה את האם ואת ילדיה מרחוק וחשפה כעשר פעמים תוך שהיא מתקרבת אליהם. התמונה האחרונה בסדרה הזאת היא שזיכתה אותה בתהילה. ואני חושב שאלה בני אדם, לא זברות בספארי. ווקר אוואנס עצמו התקומם כנגד תיאור כזה של אנשים עניים, שמצא את ביטויו בעבודתו של הצלם והאוצר הניו-יורקי Alfred Stieglitz, ואימץ לעצמו סגנון אובייקטיבי במודע.
 |
| Dorothea Lange, Migrant mother, Nipomo, California 1936 |
 |
| Walker Evans, Untitled, 1936 |
בשנים האחרונות כתב החוץ, ולצורך העניין גם צלם החוץ של מערכות עיתונים הם פונקציות שהולכות ונעלמות. זה קורה לא רק בגלל המשבר הכלכלי שפוקד את העיתונות הכתובה אלא בעיקר בגלל התבססות הגישה לפיה עיתונות מקומית תמיד מעורה יותר בהלכי הרוח ובהתרחשויות. צלמים מקומיים נתפסים, לדעתי בצדק, כמי שנגע הנרקיסיזם עדיין לא כילה בהם כל חלקה טובה. אפילו עולם האמנות האליטיסטי מאמץ בעשורים האחרונים צלמים שעוסקים בנושאים כואבים הקרובים לחייהם האישיים. Richard Billingham ו-Nan Goldin הם אולי שני הבולטים שבהם.
 |
| Photograph: Richard Billingham |
 |
| Photograph: Nan Goldin |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה