על הציבורי, הפרטי וחשיבות התיעוד

כנסיית San Francisco de Asis ב-Taos, ניו מקסיקו, ארצות הברית היא אחד המבנים המצולמים ביותר בעולם. כבר בראשית המאה העשרים נודע המקום בתיאוריהם של הציירת Georgia O'Keeffe ושל הצלמים Paul Strand ו-Ansel Adams. זהו שריד למיסיון הספרדי שפעל באזור ה-Pueblos האינדיאניים בדרום מערב ארצות הברית במאות ה-17 וה-18. הכנסיה נבנתה בין השנים 1772-1815 ועשויה לבני טיט. מעניין שהצד האחורי של הכנסיה הוא הפוטוגני יותר (ראו תמונה).

Ansel Adams, St Francis Church, Ranchos de Taos, New Mexico, 1929

לפני כמה ימים נתקלתי ברשימה שהתפרסמה בבלוג הפופולארי The Luminous Landscape המתארת את אתרי הצילום המומלצים בסביבות העיירה Taos. הכותב, Miles Hecker, הגדיל לעשות וצירף לכל אתר מדריך קצר שמתאר את דרך ההגעה, את מזג האוויר הרצוי, את שעת היום המומלצת לצילום, את נקודת ההשקפה המועדפת וכן המלצות לגבי אורך מוקד, מצלמה ופילם (למי שמשתמש בכזה). כל שנותר לצלם החובב לעשות הוא להגיע למקום, להציב את המצלמה בנקודה המומלצת (אני מניח שעקבות רגלי החצובות מסגירות אותה) ולחשוף.

מי שקורא בבלוג הזה מידי פעם יודע בוודאי מה אני חושב על תחביב ה"בעקבות צלמים", אבל אני מניח שרבים וטובים לא יכולים לעמוד בפני תיעוד של מקומות ומחזות ספקטקולריים כשמרפקיהם נוגעים באלה של הצלמים משני צידיהם. אחרת חיפוש בגוגל לא היה מעלה תוצאות כאלה. מצד שני, העיסוק בצילום מהסוג הזה איננו מפריע לאיש.

אבל כשמאות צלמים חובבים נוהרים במכוניותיהם על מנת לתעד טרגדיה בקנה מידה קולוסאלי כמו השריפה בכרמל, מתגודדים ליד המחסומים ומעסיקים את המשטרה, התחביב הזה חורג מגבולות הטעם הטוב. השריפה הזאת היא ארוע פוטוגני; אין כמו אש, שמיים עשנים ומים שנשפכים ממטוסים מנמיכי טוס כדי להמריץ את האדרנלין, ובעדשה מתאימה זה נראה עוד יותר דרמטי, אבל איזה ערך יש לתיעוד הזה כשהוא משוכפל פעמים רבות כל כך במצלמות רבות כל כך?

הנה מדריך לצלם החובב שיוצא לכרמל הבוער:
הגעה - סע בעקבות העשן עד שתיעצר בפקק תנועה. דע שהגעת כשתבחין בצלמים שיעמדו בשולי הכביש לצד מכוניותיהם ובידיהם מצלמות עם עדשות ארוכות. מומלץ לצאת ברכב דו גלגלי כדי להתקרב אל המחסום המשטרתי ככל האפשר. בעלי רכבי 4X4 יכולים לנסות את מזלם ולהתקרב אל השריפה בדרכי העפר שעולות אל הכרמל.
מזג אוויר - מזג האוויר בימים הקרובים יהיה נאה עם מעט עננות גבוהה. הרוח המזרחית צפויה להבטיח תצפית טובה בשריפה מכביש מס' 4. שים לב! ביום ראשון בלילה צפוי לרדת גשם שעלול לדכא את השריפה. מומלץ להספיק לצלם עד אז.
שעות הצילום - מומלץ לצלם בשעות הבוקר, כשהשמש נראית מבעד לעשן, או בערב אז הלהבות נראות בבירור. שים לב שמטוסי הכיבוי אינם עובדים בשעות החושך.
עדשות ופילטרים - עדשות טלה-פוטו ארוכות הן אידיאליות לצילום מטוסים. אלה הן העדשות השימושיות ביותר גם לצילום העשן. כדאי להיעזר בחצובה, בעיקר בשעות אחר הצהרים המאוחרות והערב. פילטר מקטב יבליט את השמיים הכחולים ויתן לעשן קונטרסט נאה.

הטרגדיה האנושית נוראה, כמו גם הקטסטרופה האקולוגית בארץ שאיננה מצטיינת בעודף מים ויערות. הנזק הוא ארוך טווח. שעות כאלה קוראות לאחריות ציבורית, לסולידריות. אינני יכול להתכחש להרגשה שאותם צלמים, ברובם הגדול, מונעים ע"י מוטיבציה אחרת. כמו צופים בקרבות של גלדיאטורים, כמו משתתפים בסדנאות הצילום שצצו כפטריות לאחר הגשם בהאיטי המלקקת את פצעיה בעקבות רעידת האדמה, הם מבקשים להפיק מתוק פרטי מהעז הקולקטיבי. בסוף היום הם יחזרו איש איש אל מסך המחשב שלו, יפרקו את מאות התמונות שצילמו, יחדדו פה ושם, יוסיפו רוויה אדומה וילכו לישון עייפים אבל מרוצים. הם הנציחו ארוע גדול באמת. משהו שמתרחש פעם בחיים. ובעודם ישנים במיטתם הרכה ממשיך הכבאי בעבודתו המסוכנת, הסיזיפית, כמעט חסרת התוחלת. אני סקרן לראות כמה מאותם צלמים חובבים יעלו אל הכרמל השחור בעוד חודש או חודשיים כדי לתעד את נטיעתם של עצים חדשים, אולי אפילו כדי לאחוז במעדר. הלוואי שאני טועה. אין בי אהבה היום.