השניה והשלישית בעניי נפלאות. לפני תקופה השתתפתי בסדנה on the road שמעביר צלם ממגנום בשם ניקוס אקנומופולס אני מצטערת שלא העלתי על הכתב בבלוג שלי את התובנות שלי מאותה סדנה שעסקה בעריכת תמונות, יצירת סדרות צילומים ובאמנות הצילום (גם בנושאים של פוטוג'ורנליזם) בבחירות של הצלם ובכלל בראיה צילומית.
אני צריכה לגבש את זה לכדי משהו קוהרנטי וגם הסדנה כבר היתה לפני חודשיים אבל הזיכרון הכי חזק שלי מהסדנה הוא שהחיך שלנו צריך להתרגל לצילומים מסוג אחר ולא רק למה שאנחנו רגילים לראות בתקשורת או בבלוגים.
עוד זיכרון שמאוד חזק אצלי זו האמירה שלו שצלם צריך לבחור את הדרך שלו וללכת איתה עד הסוף והבחירה הזו קשורה לנושאי צילום מובהקים ולסיגנון צילום ולצילום שחור לבן או ציבעוני כי רק ככה אפשר ליצור יחודיות בים הצלמים שיש היום בשוק ורק ככה אפשר להתמודד עם העובדה שהיום מצלמות קומפקטיות מוציאות צילומים איכותיים והצלם לא יכול להיות במקומות הבוערים כל הזמן.
היו עוד המון דברים (זו סדנה מאוד דחוסה) על בחירות, על צילומים טובים, על עומק צילומי, על התגבשות. אולי לאט לאט זה יחזור אלי.
אני מתכננת ללכת לעוד סדנה שלו שתערך בקוסובו בשנה הבאה.
וואו הראשונה נהדרת, אילולא השלט בעברית היתי מרגישה במקום אחר ובזמן אחר בלתי ידוע ובלתי חשוב. הדלות, הצבעים שיוצאים מתוך השחור-לבן.
השבמחקקסם של תמונה.
סיקרנת אותי, גם לי קורה שתמונה בתחילה לא עושה לי את זה אבל אחרי תקופת התרגלות אני מסתכל עליה אחרת.
השבמחקמעניין למה זה קורה.
השתיים התחתונות מזכירות את התמונות שפורסמו ב-life בשנות ה-60. יפה ותמים (=ילדות?).
השבמחקתודה לכם.
השבמחקעומר, בהתחלה אנחנו נוטים לבחון תמונות על פי הסטנדרטים ה"רגילים". רק לאחר התבוננות ארוכה יותר אנחנו רואים את הפרטים הקטנים, את המשמעות, את התחושות.
השניה והשלישית בעניי נפלאות.
השבמחקלפני תקופה השתתפתי בסדנה on the road שמעביר צלם ממגנום בשם ניקוס אקנומופולס אני מצטערת שלא העלתי על הכתב בבלוג שלי את התובנות שלי מאותה סדנה שעסקה בעריכת תמונות, יצירת סדרות צילומים ובאמנות הצילום (גם בנושאים של פוטוג'ורנליזם) בבחירות של הצלם ובכלל בראיה צילומית.
Sivi,
השבמחקאת מוזמנת לכתוב כאן. אשמח.
אני צריכה לגבש את זה לכדי משהו קוהרנטי וגם הסדנה כבר היתה לפני חודשיים אבל הזיכרון הכי חזק שלי מהסדנה הוא שהחיך שלנו צריך להתרגל לצילומים מסוג אחר ולא רק למה שאנחנו רגילים לראות בתקשורת או בבלוגים.
השבמחקעוד זיכרון שמאוד חזק אצלי זו האמירה שלו שצלם צריך לבחור את הדרך שלו וללכת איתה עד הסוף והבחירה הזו קשורה לנושאי צילום מובהקים ולסיגנון צילום ולצילום שחור לבן או ציבעוני כי רק ככה אפשר ליצור יחודיות בים הצלמים שיש היום בשוק ורק ככה אפשר להתמודד עם העובדה שהיום מצלמות קומפקטיות מוציאות צילומים איכותיים והצלם לא יכול להיות במקומות הבוערים כל הזמן.
היו עוד המון דברים (זו סדנה מאוד דחוסה) על בחירות, על צילומים טובים, על עומק צילומי, על התגבשות. אולי לאט לאט זה יחזור אלי.
אני מתכננת ללכת לעוד סדנה שלו שתערך בקוסובו בשנה הבאה.