יום שלישי, 28 בדצמבר 2010

שאלון התאמה לצילום מקצועי: התוצאות

תודה לכל מי שטרח וענה על השאלון. נכון לרגע זה השתתפו בו 117 צלמים והספירה נמשכת.
הנה סיכום התוצאות (הקישו על הטבלה על מנת שתוכלו לקרוא את הנתונים):


הציון הממוצע היה 60.38. 27% מהמשתתפים זכו בציון 64 או גבוה יותר (שניים מהמשתתפים זכו בציון מושלם של 75. הייתי רוצה להיות חבר שלהם). הציון שאני קיבלתי הוא 56. רק 14% מהמשתתפים זכו בציון נמוך יותר.

כפי שוודאי הבחנתם, רוב השאלות התייחסו לכישורים ניהוליים ולכישורי תקשורת. רק ארבע שאלות עסקו במישרין בכישורי הצילום ומתוכן רק אחת התייחסה לנטיות אמנותיות. הבחירה בשאלות האלה משקפת את עבודתו של צלם מקצועי: הוא קודם כל מנהל עסק. עליו לדעת לשווק את עצמו, לרצות את הלקוחות ובמידת הצורך לנהל ביעילות צוות בן מספר אנשים. הכשרון שלו בצילום מהווה קריטריון פחות מרכזי להצלחה מפני שבדרך כלל דרישות הלקוח בסיסיות - שום דבר שהוא מעבר לכוחם של ציוד איכותי וטכניקה נכונה. השוק מלא בצלמים בינוניים שעושים חיל ואין בכך פסול.

הטמנתי בשאלון שני מוקשים שרוב המשתתפים דרכו עליהם:
המוקש הראשון נוגע לשאלה בעניין הסגנון הייחודי. אנשים שניחנים בסגנון עקבי משלהם הם בעלי נטיות אמנותיות מובהקות. התכונה הזאת תמיד תבוא על חשבון תכונות אחרות, למשל היכולת לעבוד בצוות, המוטיבציה לתת שרות טוב והמיקוד במשימה. התכונות האלה נשלטות ע"י אזור שונה במוח. רוב המשתתפים שהעידו על עצמם כבעלי סגנון צילום ייחודי העניקו לעצמם ציונים גבוהים גם בשאלות הנוגעות לכישורים ניהוליים.
המוקש השני מסתתר בשאלת האיזון בין יצירתיות לבין עמידה בדרישות. איזון כזה דורש יכולת כמעט על-אנושית. אחד תמיד יבוא על חשבון השני. ובכל זאת, 76% מהמשתתפים העידו על עצמם שהם בעלי יכולת כזאת (מסכימים או מסכימים מאד).
43% מהמשתתפים רשמו שיש להם סגנון צילומי משלהם. לדעתי השיעור הזה מופרך. אני מכיר רק צלמים בודדים שהייתי יכול לזהות תמונה שצילמו במבחן עיוור.
89% מהמשתתפים רשמו שיש להם עין טובה. גם התכונה הזאת לא שכיחה במיוחד.
92% מהמשתתפים מצטיינים בתודעת שרות גבוהה. בישראל???

השאלון הזה נועד להערכה עצמית. הוא אנונימי ואין בו אלמנט של תחרות. ובכל זאת, נראה שמי שקבע שאין הנחתום מעיד על עיסתו ידע על מה הוא מדבר.


.

6 תגובות:

  1. "המוקש הראשון נוגע לשאלה בעניין הסגנון הייחודי. אנשים שניחנים בסגנון עקבי משלהם הם בעלי נטיות אמנותיות מובהקות. התכונה הזאת תמיד תבוא על חשבון תכונות אחרות, למשל היכולת לעבוד בצוות, המוטיבציה לתת שרות טוב והמיקוד במשימה. התכונות האלה נשלטות ע"י אזור שונה במוח. רוב המשתתפים שהעידו על עצמם כבעלי סגנון צילום ייחודי העניקו לעצמם ציונים גבוהים גם בשאלות הנוגעות לכישורים ניהוליים."

    אני חושבת שאתה טועה בניתוח שלך. מנהל טוב לוקח איתו את העובדים שלו למקומות של עבודת צוות שתתמוך בעבודה שלו. הוא משתמש בהפריה הדדית לצרכי צמיחה. למנהלים טובים יש סיגנון עבודה יחודי שאותו הם משרים על הצוות שלהם, כך שכל אחד מהצוות לוקח את הכיוון ומפתח אותו לכיוונו הוא ומוסיף על כך.ככה הם מצליחים להוציא מהכלל את התועלות המקסימליות.

    אני יודעת שבתחום הצילום רבים חושבים שאדם לאדם זאב וצילום הוא אקט יחידני. אני יודעת שרוב הצלמים מתייחסים לנוכחות של עוד צלמים באזור כאיום או תחרות. אבל, מניסיוני בעידן המודרני והתחרותי, רק מי שישכיל ללמוד לנצל את עבודת הצוות לטובת היצירה שלו, לטובת הפרייה הדדית וצמיחה יצליח להוציא תוצרים שגם יצדיקו מעמד חריג.

    השבמחק
  2. Sivi,
    אין לי מחלוקת איתך על כישורי התקשורת והמנהיגות של מנהלים טובים. אני טוען שצלם בעל סגנון אמנותי משלו יהיה כמעט תמיד מנהל בינוני. הבינוניות הזאת תבוא לידי ביטוי בקושי לבזר סמכויות (בהכללה, אמנים הם פרפקציוניסטים אגוצנטריים), בתודעת שרות בעייתית (החופש היצירתי חשוב משביעות הרצון של הלקוח) ובקשיי מיקוד והתמדה (זלזול מסויים בעבודה בעלת אופי טכני). אין לכך קשר לתחרות בין צלמים אלא רק למבנה האישיות.

    השבמחק
  3. אני חושבת שאלה דברים שניתנים ללמידה לאורך זמן.

    אני אנסה להסביר, אני חושבת שצריך להפריד בין הקשיים שכל מנהל באשר הוא נתקל בהם לבין היכולת לעבור אדפטציה וללמוד למנף את התועלות לטובת היצירה שלך.

    אני מכירה המון מנהלים שלא מסוגלים לבזר סמכויות (אנחנו קוראים לזה הצורך לשליטה השתלט על השולט :-)) פרפקציוניסטים ואגוצנטריים. אני מכירה המון אנשים עם תודעת שירות בעייתית דווקא מהפן לא של החופש היצירתי אלא מתוך תפיסת עליונות של "אני יודע מה טוב ללקוח יותר מהלקוח" (תנסה לעבוד עם מתכנתים) ואני מכירה המון אנשים עם קשיי מיקוד והתמדה (כי זה משעמם להתמיד ולא לסטות לשוליים מעניינים יותר)

    עבודה עם צוות מפרה בצורה כזו שגם אם במידית אין תוצאות, הן ניכרות לאורך זמן. היא פותחת את המח והיא גם!! מאפשרת לצלם כמנהל להפסיק להתעסק בדברים שלא נוחים לו לא מעניינים לו ולהעביר את זה לידים אחרות שהוא סומך עליהן.

    לדוגמא הקמת סט לצילומים, שאין לי מושג אם יצא לך להקים סט מורכב אבל זו עבודה סזיפית מסריחה שלוקחת המון זמן רק בשביל להוציא צילום אחד...

    אז נכון שצלמים כמו אמנים אחרים צריכים את הלבד שלהם ושהעבודה תיעשה בדיוק כמו שהם חושבים שהיא צריכה להעשות ושאף אחד לא יגיד להם שהם טועים או שאפשר לעשות את הדברים טוב יותר. אבל מי שלומד למנף תכונות ניהוליות ועובר אדפטציה כך שנעשית סובלימציה לכל הדחפים הפרפקציוניסטים והנרקסיסיטים שלו לתוך העבודה עצמה, רק מרוויח.

    ואני לא עובדת בצילום. אני מוצאת שהתחום הזה פשוט לא מתאים לי :-)

    השבמחק
  4. Sivi,
    תודה. את לא צריכה לשכנע אותי. הלוואי שיותר "ארטיסטים" היו לומדים לנהל.

    השבמחק
  5. אמיר ש4.1.2011, 9:52

    אני נוטה להסכים אתך. זה מאוד דומה להייטק, שם הפרקטיקה מראה שיזמים מאוד מוכשרים שהצליחו להביא את החברה מרעיון לכדי מוצר מוגמר, לא מסוגלים לנהל ארגון לאורך זמן. האנלוגיה היא שאדם מאוד יצירתי לרוב קשה לו לנהל גוף מסודר, גם אם זה העסק הפרטי שלו.

    השבמחק
  6. כן. שני טיפוסים שונים.

    השבמחק

Google Analytics Alternative