בכל פעם שאני נתקל בכותרת של מאמר בענייני צילום שמכילה את צירוף המלים "like a pro" חיי מתקצרים בכמה שניות. אין לי משהו נגד צלמים מקצועיים; זו עבודה שמכבדת את בעליה והיא אפילו נעימה יותר מהרבה דרכים אחרות בהן אפשר להתפרנס (טוב, תלוי בז'אנר...), אבל יש לי משהו נגד מי שמנסה "למכור" את ערכי הצילום המסחרי כדרך לגאול את הקורא מהבינוניות של הצילום שלו. בצילום המסחרי אין אמירה אישית. הלקוח קובע מה הצלם יצלם וכיצד התוצאה הסופית תיראה ולצלם נותר החופש לבחור בדרך בה התוצאה הנדרשת תושג. הלקוח קובע את הערכים שהעבודה תייצג (בדרך כלל הם קשורים למטרות שיווקיות) והצלם המסחרי הוא נותן שירות. הוא לא אמור לחשוב או להרגיש. משלמים לו עבור אסתטיקה בלבד. וזאת לא סתם אסתטיקה, זאת האסתטיקה הקונבנציונאלית, החוזרת על עצמה, שאנחנו רואים דוגמאות לה מאות פעמים בכל יום. לכן, רוב רשימות ה-"like a pro" דומות זו לזו. הן לעולם לא ימליצו, למשל, על צילום שחור-לבן, על קומפוזיציה אינטואיטיבית, על עיוות פרופורציות או על הטיית האופק. גם אם רבות מהן מזכירות את "הזווית האישית", האזכור יבוא תמיד בתחתית הרשימה וישא אופי לקוני. לעומת זאת, רשימות כאלה מתייחסות בארכנות ובפרוטרוט לנושאים טכניים. בדרך כלל תהיה בהם התייחסות לנקודות הבאות:
- מצלמה: DSLR כלשהי, בדרך כלל ברמת הכניסה.
- עדשה: זום סטנדרטי או סופרזום.
- תאורה: דרמטית, "שעת הזהב", פלאש מילוי.
- קומפוזיציה: "חוק השלישים" וזהו.
- רווית צבעים: שימוש בפילטר מקטב ובהגדרות המצלמה.
- הפרדת הרקע: אורך מוקד גדול.
- כמה המלצות כלליות: צלם הרבה, זה לא פילם; הגן על העדשה; אל תשכח כרטיס זיכרון וסוללה רזרביים.
הרי לכם: כל התורה ב-500 מלים ובחמישה תצלומי הדגמה. התצלומים שלכם יראו כמו מיליוני תצלומים אחרים, אבל הם יהיו יפיפיים. החומר ממנו עשויות תמונות שזוכות בתחרויות.
אבל אם אתה לא רוצה לצלם כמו מקצוען, אם אתה רוצה לצלם כמו, נניח, אמן, לא תמצא רשימת טיפים מהירה ברשת (האמינו לי, חיפשתי). הרבה יותר קל לצלם מה שאתה רואה מאשר מה שאתה מרגיש או חושב. מן הסתם התוצאה תהיה ברורה יותר למתבונן, אסתטית יותר ובעלת סיכוי גבוה יותר להימכר או לזכות בתחרות. הביטוי האישי בתמונות מרחיק אותן בהכרח מן הסטנדרט האסתטי ועושה אותן מעורפלות יותר, "פסיכולוגיות" יותר וקשות יותר לעיכול. טיפים מהירים אינם בנמצא כי הביטוי האישי נמצא באזור הדימדומים של הקונבנציה. אין כללים שהקפדה עליהם תניב תוצאות שמבטאות את הלך רוחו של האמן באופן "יעיל".
למרות הכל, אנסה לארגן את הדברים שעובדים עבורי במספר "טיפים":
- לפני שאתה מצלם, טען את עצמך בהשראה. זה יכול להיות ספר, זו יכולה להיות מוזיקה, או סרט טוב או שיחה מעניינת או תמונות שמישהו אחר צייר או צילם.
- הקשב לעצמך. מה אתה רוצה לומר? זה יכול להיות רעיון, מחשבה, מצב רוח או תחושה. האמירה שלך "תצבע" את התמונה באופן שישפיע על תחושות המתבונן. לא בטוח שהוא יבין, אבל הוא ירגיש.
- הגבל את עצמך. צא לצלם עם עדשת פריים אחת, או ללא פלאש או במצלמה קומפקטית. התאפק ואל תציץ במסך המצלמה לאחר כל חשיפה. המגבלות יאלצו אותך לראות באופן אקטיבי יותר ויעשו את התוצאות מעניינות יותר.
- סמוך על האינטואיציה שלך. חשוב לפני הצילום ולא במהלכו. התרכז בסצנה שלפניך בלבד, חדד את חושיך והמתן לרגע המתאים. חשוף מעט - ריבוי חשיפות מפריע לריכוז.
- התרחק מצלמים אחרים. צלם לבד.
מיותר לציין שהעצות האלה לא יתאימו לכל אחד. סביר להניח שהן לא יתאימו לרוב הצלמים. היצירה היא אינדיווידואלית וכל יוצר מוצא בסופו של דבר את דרכו היחידנית. לאחר שתמצא אותה הכל יהיה קל ומהנה יותר.
.
הייתי מוסיף - צלם נושאים הקרובים ללבך כמו משפחה, נוף שאתה מחבב במיוחד וכד'. בנוסף, נסה להפתיע את עצמך כל יציאה לצילום ולצלם תמונה כזו שלא צילמת בעבר אם זה קומפוזיציה אחרת, תאורה שונה, או עיוות עדשה. עם הזמן תמונות משמעותיות יתחילו להצטבר ואז ניתן לראות רעיון כלשהו הולך ומתגלה.
השבמחקאנונימי,
השבמחקכפי שכתבתי - לכל אחד יש השיטות שלו. מובן שתהליך האבולוציה היצירתית מכיל מרכיב מרכזי של ניסוי וטעיה. מי שלא ינסה לא יגלה מה הוא אוהב. כולנו התחלנו מצילום של סביבתנו הקרובה ומשם כל אחד מגיע למקומות אחרים. אני מסכים שהתוצאות בדרך כלל משכנעות יותר כשמצלמים נושאים מוכרים ואהובים.