כיוונים באבולוציה ורכישת מצלמות: תוצאות השאלון

להזכירכם, בפוסט "על כוחות השוק והיצירתיות" שהופיע כאן שלשום העליתי השערה לפיה החלטות הרכישה של מצלמה חדשה אינן מבטאות בהכרח את הדרך שהצלם רוצה לצעוד בה. ביקשתי מהקוראים להשתתף בשאלון שנלווה לאותו פוסט על מנת לבחון את ההיפותיזה הזאת. לפניכם התוצאות המעובדות (את התוצאות הגולמיות תוכלו לראות כאן):

אם כן, אפילו המדגם הקטן והלא מייצג של צלמים שהשתתפו בסקר מדגים היטב את טענתי: כמעט 40% מן המשתתפים בשאלון מתכוונים להחליף את המצלמה שלהם למרות שהשדרוג לא יתרום לצילום שלהם. במלים אחרות, המוטיבציה לרכישת מצלמה חדשה איננה קשורה דווקא להתפתחותו העתידית של הצלם כפי שהוא רואה אותה. השאלה המתבקשת היא מדוע זה קורה. אני משער שההתנהגות הזאת קשורה ללחץ חברתי שמקורו בעיקר בפורומים ברשת, לחוסר שביעות רצון עצמית מקצב ההתפתחות האישית ולהרגלי הצריכה של מוצרים טכנולוגיים בכלל. בכל מקרה אנסה לברר זאת בשאלון נוסף.

מכיוון שאותו פוסט עסק בקשר שבין מגבלות הציוד והיצירתיות של הצלם (אם בכלל קיים קשר כזה), נתבקשתם לפרט באיזו מידה תהיו מוכנים לוותר על כל אחת מעשר תכונות טכניות שמאפיינות כל מצלמת DSLR מודרנית. כאן נכונה לי הפתעה: כיוון ההתפתחות של הצלם לא נמצא במתאם סטטיסטי עם הנכונות לוותר על אף לא אחת מהתכונות האלה. ניתוח הנתונים גילה "אשכולות" שונים של דרישות. למשל, נכונות לוותר על ניקיון ב-ISO גבוה נמצאה קשורה לנכונות לוותר על אורך מוקד משתנה ועל צילום רציף. נכונות לוותר על האפשרות לצלם בצבע היתה קשורה לנכונות לוותר על צפיה מיידית בתמונות, על מיקוד אוטומטי, על עומק מוקד משתנה ועל צילום בפורמט RAW. הטבלה הבאה מציינת את מקדמי המתאם בין כל שתי תכונות. ככל שהערך גבוה יותר כך הקשר חזק יותר. הקישו עליה על מנת שתוכלו לקרוא בבירור.

צלמים שיתקשו לוותר על צילום בצבע, על צפיה מיידית בתמונות או על אורך מוקד משתנה נוטים לקשור את האבולוציה הצילומית שלהם עם שדרוג המצלמה הרבה יותר מאשר צלמים שמוכנים לוותר על התכונות האלה. לעומת זאת, ההתייחסות לרזולוציה גבוהה ולעומק שדה רדוד מבדילה בין צלמים שהעידו על כוונתם לשדרג את המצלמה שלהם לבין האחרים יותר מתכונות אחרות של המצלמה.

"פרופיל הוויתור" של כל משתתף והמתאם הכללי בין הנכונות לוותר על כל תכונה לבין הנטיה לוויתור בכלל היוו את הבסיס לחישוב של "סטאטוס אבולוציוני" עבור כל משתתף בשאלון. זהו משתנה מנורמל שערכיו נעים בין 0 (צלם שרק התחיל את דרכו והוא עדיין חסר כיוון מובהק) ו-1 (צלם מנוסה מאד שיודע מה הוא רוצה והפער בין כוונותיו לתצלומים שלו קטן). הסטאטוס האבולוציוני התפלג בין משתתפי השאלון באופן נורמלי, עם skew חיובי במקצת, ממוצע של 0.40 וסטיית תקן של 0.21. הסטאטוס האבולוציוני הממוצע של משתתפים המבקשים לפתח את הצילום שלהם לכיוון אישי (0.43) היה גבוה במקצת מזה של אלה שמתעניינים גם בהתפתחות בכיוון מסחרי (0.31), אבל הבדל זה לא היה מובהק סטטיסטית.

התפלגות הסטאטוס האבולוציוני בין משתתפי השאלון

מדד זה היה קשור באורח מובהק (ושלילי) הן להערכת מידת התרומה של החלפת המצלמה להתפתחות הצילום (P=0.002) והן להסתברות לרכישת מצלמה חדשה במהלך השנתיים הקרובות (P=0.03). למרות זאת, "מקדם ההסבר" של הסטאטוס האבולוציוני היה נמוך בשני המקרים (0.29 ו-0.15, בהתאמה) והדבר מדגים שוב את הקשר החלש בין תפיסת הצלם את צרכיו לבין התנהגותו הצרכנית.

.