יום שישי, 23 בדצמבר 2011

ספרים לימים הקרים

בימי החורף, במיוחד באלה הגשומים והקרים, אין בילוי נעים יותר מאשר קריאה. אני מכין לעצמי ספל תה חזק עם הרבה סוכר ומתיישב עם הספר והולך לאיבוד. בדרך כלל אני קורא במקביל שניים או שלושה ספרים, כל אחד מהם מיועד למצב רוח משלו. כעת, למשל, נמצאים על השידה The Leopard* - האחרון בסדרת ספרי המתח מאת Jo Nesbo הנורווגי, Art of the 20th century בהוצאת Taschen - ספר רחב יריעה שחוקר את תולדות האמנות המודרניסטית (אני נהנה ממנו מאד) ו-The passionate photographer מאת צלם העיתונות Steve Simon, עם כותרת המשנה המפוקפקת: 'Ten steps toward becoming great'.


רציתי לכתוב דווקא על הספר האחרון, גם מפני שהוא נוגע לבלוג הזה וגם מפני שהוא מייצג תופעה רחבה יותר. The passionate photographer הוא אחד מ"ספרי הצילום" הנמכרים ביותר מאז יצא לאור בקיץ האחרון. מלבד הנושאים בהם הוא עוסק - "כיצד תהפוך את הצילום שלך לאטרקטיבי יותר" וכו' - שפונים בדיוק בגובה הנכון אל ליבם של חובבי צילום צעירים ושאפתנים, עומדת מאחורי הספר מערכת משומנת של יחסי ציבור. למשל, בין כותבי הביקורת לספר באתר Amazon "מסתתרים" כמה וכמה עורכי בלוגים משפיעים כמו גם צלמים ידועים בני דורו של Simon. לאחרונה אף הופיעה ביקורת נלהבת ב-DPreview, שתבטיח לספר הזה מכירות נאות במשך זמן מה. אינני מומחה גדול ליחסי ציבור, אבל עם כל דף שאני הופך אני מתרשם שהספר הזה נועד להיות רב מכר עוד לפני שנכתבה בו מלה אחת. הספר איננו עוסק בהפעלת המצלמה, אם כי עניינים טכניים של חשיפה ומיקוד מופיעים פה ושם לכל אורכו. הוא מנסה להקיף את התהליכים המחשבתיים הכרוכים בצילום של סיטואציות מתפתחות - מטרה נעלה לכשעצמה. עם זאת, הגישה שנוקט המחבר היא במידה רבה טכנית. הוא מרבה לכתוב על השיטות וממעט לכתוב על מה שמניסיוני משפיע יותר מכל על איכות הצילום - הלך הרוח של הצלם, האמפתיה שהוא חש כלפי הנושאים שלו והחדירה לעומק הסיטואציה והאנשים המרכיבים אותה. הספר כתוב באופן רהוט וברור, אולי רהוט מדי (אם יש דבר כזה). מורגשת בו הימנעות מהתלבטויות שמוכרות לכל צלם דוקומנטרי. מה שמרגיז אותי במיוחד הוא השימוש המוגזם בקלישאות מילוליות וצילומיות. הן מכניסות בקורא את התחושה שהספר נכתב כלאחר יד ועושות אותו שטחי. עוד גורם לכך הוא החזרה על אותם רעיונות בפרקים שונים לאורך הספר. אינני יכול לומר שאיני מסכים עם הספר. הוא נכון, גם אם לא מדויק. הוא בוודאי עשוי להרחיב את הפרספקטיבה של צלמים מתחילים ולהפנות את תשומת ליבם לתהליך היצירתי שלהם. מאידך הספר לא מחדש לי הרבה. המחבר מצהיר על כך ש-The passionate photographer מיועד לצלמים "מתקדמים", אבל הנקודות שהוא דן בהן אינטואיטיביות למדי ורמת הדיון הרדודה מכשילה את הגירוי האינטלקטואלי שספר כזה צריך להוות. מדובר במדריך לצלם שאמנם מתעלה על ההיבטים הטריוויאליים ביותר של הצילום, אבל משתמש באותן מתודות של "עשה כך ולא אחרת" כדי לדון בתהליך היצירתי שעובר הצלם.

"ספרי הצילום" מתחלקים לכמה ז'אנרים כלליים:
  • מדריכים טכניים המסבירים את מבנה המצלמה, את השימושים של עדשות שונות, את הפרקטיקה של החשיפה והמיקוד ואת "כללי הקומפוזיציה" הבסיסיים (זה אולי הטוב שבהם).
  • מדריכי קומפוזיציה שנכנסים לעומק "בניית" התמונה (כאן יש ספרים למתחילים ולמתקדמים).
  • מדריכים המכסים ז'אנרים וטכניקות ספציפיים.
  • ספרי עיון פרקטיים למחצה שעוסקים במגוון רחב של נושאים, מהמסורת הצילומית ועד הפילוסופיה של האסתטיקה (Michael Freeman פרסם לאחרונה ספר לא רע ששייך לז'אנר הזה).
  • ספרי עיון קואזי-פילוסופיים שעוסקים בהיבטים ההיסטוריים, התרבותיים והחברתיים של הצילום (זהו אולי הקלאסי שבהם, אבל אהבתי יותר את זה ואת זה).
  • אנתולוגיות של צילום אמנותי עכשווי (הנה אחת מהן, קריאה במיוחד אבל עדיין, לא לרכי הלבב).
  • אלבומי תצלומים המוקדשים לז'אנר ספציפי, לצלם אחד או לקבוצת צלמים.
The passionate photographer איננו נכלל באף אחד מהז'אנרים האלה. המיקוד שלו ייחודי וההצלחה שלו מוכיחה את הצמא לספרות מקצועית המיועדת לשכבת החובבים ה"מתקדמים". אבל הספר פשוט לא מספיק טוב על מנת להגשים את היומרה שלו.

* כל הקישורים בפוסט הזה מפנים לחנות המקוונת The book depository, שאיננה גובה דמי משלוח על חבילות הנשלחות לישראל. גילוי נאות: אני מקבל אחוז קטן מכל מכירה שנעשית דרך הקישור הזה. כמובן, רוכש הספר לא ירגיש זאת במחיר שהוא משלם.
.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Google Analytics Alternative