על צילום אנשים

ארגון זכויות האזרח האמריקני FotoEvidence פירסם באתר האינטרנט שלו ראיון עם הפוטוג'ורנליסטית הניו יורקית Brenda Ann Kenneally בו היא מספרת על עבודתה בפרט ועל הגישה שלה לחיים בכלל. Kenneally מתמחה בפרוייקטים ארוכים בהם היא עוקבת אחר הגיבורים שלה במשך מספר שנים. היא מתעניינת בתופעות חברתיות רחבות היקף והפרוייקטים שלה גדולים ורחבי יריעה בהתאם. עבודתה אינה מצטמצמת לצילום; היא מראיינת, כותבת ומשתמשת בסאונד ובווידאו. ובעיקר עורכת.

צלמים צעירים רבים מתלבטים ביחס לגישה ה"נכונה" בצילום אנשים זרים. בבסיס ההתלבטות הזאת עומדת המוטיבציה לתעד את המצב האנושי בצורתו הטבעית, מבלי להפריע אותו, ולכן השאלות האופייניות: "כיצד לצלם מבלי שיבחינו בי?", "האם כדאי לבקש רשות?", "מה קובע החוק לגבי צילום אנשים ברחוב?" וכיו"ב. השאלות האלה מבטאות הכרה במחיצות הקיימות בין הצלם לבין המצולם. המצלמה, על פי גישה זו, היא כלי פולשני שמאפשר לצלם הצצה רגעית אל עולמו של אדם זר. אבל פעולת המצלמה במקרה הזה היא חד סטרית: למצולם אין כל השפעה על ההחלטות של הצלם ולכן גם על התמונה המצולמת.

גישתה של Kenneally שונה. היא מושתתת על יחסי אמון בינה לבין הנושאים שלה. האינטימיות בין האנשים שמשני צדי העדשה היא תנאי מקדים ליצירת התמונות וחשובה יותר מהתוצאה המצולמת:

I establish trust in photography the way anyone starts and maintains a relationship. I show up. I am interested. I hope the other party is interested in me. I reveal as much or more about myself as I would want them to do of themselves. I am myself at all times, or I try to be. I am honest about what I do.

התצלומים שלה מיטיבים לבטא את הקשר הזה. הם מצטיינים בנקודת השקפה מורכבת שמייצגת הן את הצלמת והן את המצולם. הם אינטליגנטיים, רגישים אבל אין בהם שמץ של סנטימנטליות. אופן הראיה הזה מזכיר לי את הדרך בה אני מצלם את האנשים הקרובים לי: אני נותן להם להסתגל לנוכחות המצלמה, משוחח איתם בין חשיפה לחשיפה ומקשיב להם. האמפתיה מפילה את המחיצות ונותנת גם להם ביטוי בתצלומים.

מיותר לומר שהתוצאה של תהליך יצירתי כזה איננה דומה ל"צילום רחוב". זה איננו צילום בחטף. למעשה קשה לסייג את התוצאה בז'אנר כלשהו. יהיו כאלה שיטענו שאינטימיות יתרה בין הצלם והמצולם פוגעת באובייקטיביות של הייצוג הצילומי ובכך מנוגדת לאופיו של המדיום. יותר מזה, צילום שמתמקד ב"מצב האנושי" שומה עליו שישמור על מידה מסויימת של ריחוק. יש בכך מידה של צדק, במיוחד אם בוחנים את העניין באופן פורמאלי. מצד שני, ב"תצלומי רחוב" רבים הדמויות האנושיות אנונימיות, מרוחקות מבחינה רגשית, גנריות. Kenneally מעניקה לגיבורים שלה פנים ומשמיעה את קולם.

Brenda Ann Kenneally, Zhurrie holds her baby sister while her mother, the baby’s father and friend smoke “trees,” marijuana, in the bathroom, from the “Money Power Respect: Pictures from My Neighborhood” series, 2001