המהפכה השקטה

לפני כמעט שנה הכריז "העין" על המצלמה המותקנת ב-iPhone 4 כמצלמת השנה לשנת 2010*. הנימוק העיקרי לבחירה היה זה:

בחרתי בה מתוך הערכה שזו מצלמה בעלת חשיבות לכיווני ההתפתחות העתידיים של השוק.

למען האמת לא חשבתי שהמצלמה הזאת תחפור תלם עמוק כל כך בתרבות הצילומית תוך פרק זמן קצר כל כך. זה התחיל עם פרסום סדרת התצלומים של Damon Winter מאפגניסטן, שהגיעה לעמוד הראשון של ה-New York Times. מאז, דומה שהעיתונים החשובים הנמיכו תא סף הדרישות הטכניות שלהם מתצלומים. אבל זה נכון לא רק לעיתונים. המצלמה הזאת אפנתית וסקסית כל כך עד שתמונות המצולמות בה מתקבלות בזרועות פתוחות בכל הז'אנרים (במיוחד אם הן עברו עיבוד במכשיר הסלולארי תוך שימוש באחת האפליקציות הפופולאריות המיועדות לכך). ההצלחה של המצלמה הזאת מרגיזה צלמים רבים, במיוחד צלמים ותיקים שאינם יכולים לסבול את הזילות בצילום המקצועי. אכן, לפני שלושים שנה היתה לכלים משמעות וכדי לנצל אותם כהלכה היה עליך לדעת מה אתה עושה. התוצאות שהשגת היו תלויות במידה רבה במיומנות הטכנית שלך. כיום המצלמות חכמות כל כך עד שכל ילד יכול להפיק תצלומים ראויים לפרסום ע"י שימוש במצלמה הזולה והקטנה ביותר. ולמרבה המבוכה זאת אפילו לא "מצלמה". כלומר, היא גם מצלמת, אבל זאת לא הפונקציה העיקרית שלה.
התרשים הזה, מחודש אפריל האחרון, מגלה ש-iPhone 4 היה אחת משתי המצלמות הפופולאריות ביותר בין משתמשי flickr כבר לפני חודשים רבים. מאז הוא תפס את המקום הראשון בבדידות מזהרת. תפוצתם הרחבה של המכשיר הסלולארי הזה ושל מתחריו מהווה מסמר נוסף בארון של הפוטוג'ורנליזם המסורתי. Rob Bennett, צלם ה-Wall Street Journal, מנבא את סופו של המקצוע הזה:

If the game is to be in the right place at the right time, I can't win at that game, because there's only one of me... Millions of people with smartphones are now in constant possession of cameras. Nobody plans for a 9/11 attack or a Japanese tsunami, and when those things happen, it's not photojournalists who are there first, it's iPhone users. "The iPhone people are going to be there when the bomb goes off, when the house burns down, when the assassination goes down," says Bennett. "They’re going to crush that market, and there's nothing I can do about it.

Rob Bennett

מעמדו של הפוטוג'ורנליסט רק ימשיך להידרדר בעתיד, כשהמצלמות המותקנות במכשירים הסלולאריים יפיקו תצלומים איכותיים עוד יותר ותפוצתם תתרחב גם במדינות העולם השלישי. הפוטוג'ורנליסט ניצב כיום בפני אתגר עצום. עליו להצדיק את קיומו במציאות בה הוא איננו הראשון לצלם תמונות ראויות לפרסום באירועים חדשותיים. עליו להוכיח את ערכו המוסף על פני כל צלם אחר, וזאת משימה לא פשוטה. הכלים שעומדים לרשותו, הניסיון שלו, מהירות התגובה שלו ואפילו הכישרון שלו הם כאין וכאפס לעומת המיידיות של הצלם הבלתי מקצועי שמתעד את הארוע ברגע התרחשותו באמצעות הטלפון הסלולארי שלו. דוגמה לכך ניתנה השנה כאשר Stephanie Gordon, אמריקנית אלמונית למדי, צילמה מחלון המטוס בו ישבה את שיגור מעבורת החלל Endeavour ושלחה את התצלום ל-twitter (נחשו באיזו מצלמה היא השתמשה). תוך שעות פורסם התצלום בכל אתרי החדשות המובילים ולמחרת הופיע בעמודים הראשיים של כמה עיתונים. Gordon לא הצטופפה באתר השיגור עם מאות צלמי העיתונות המצוידים בעדשות ענקיות ובכל זאת התצלום שלה היה הפופולארי ביותר מבין עשרות אלפי התצלומים שתיעדו את אותו ארוע.
למרות הכל, אינני חושב שהפוטוג'ורנליסט המקצועי עומד להפוך למיותר לחלוטין. יש לו יתרון אחד גדול על פני כל צלם זר, והוא האתיקה המקצועית שלו. כתבת חדשות נבחנת קודם כל באמינות שלה ולכן ההיכרות המוקדמת והאמון ההדדי בין הכתב (או הצלם) לעורך העיתון היא תנאי בלתי ניתן לערעור לעבודה עיתונאית ראויה. יחסי העבודה האלה מעניקים לצלם יתרון, אבל הם גם מחייבים אותו לעמוד בפיתויים ולהיות עיתונאי טוב. לא רק צלם מוכשר.

* במהלך השבוע הבא תוכרז מצלמת השנה של "העין" לשנת 2011. כדאי לחכות.
.