מצלמת השנה של "העין" לשנת 2011

הקריטריונים של "העין" לבחירת מצלמת השנה מחמירים. לא די בכך שזו תהיה מצלמה "טובה" (כמעט כל המצלמות המופיעות בשוק "טובות"); עליה להציע שימושים רחבים לציבור גדול, פונקציונאליות ראויה לציון ובעיקר להצביע על מגמה בהתפתחות העתידית של "תרבות" הצילום. ההתיחסות לפרמטרים טכניים בבחירת מצלמת השנה מתבססת על שיטת ה"טוב מספיק": על המצלמה הנבחרת לספק רשימה בסיסית של דרישות טכניות. אין כל משמעות למידה בה המצלמה מתעלה מעל לאותו רף. כך, למשל, אם רזולוציית החיישן ה"מספיקה" היא 8 מגה-פיקסלים הרי שלמצלמה בת 24 מגה-פיקסלים לא יהיה יתרון על פני מצלמה בת 8 מגה-פיקסלים. לצורך העניין התנאי הטכני שלי לכך שמצלמה תוכל להתחרות על התואר "מצלמת השנה" ב-2011 הוא יכולתה לתמוך בהדפסה איכותית בגודל 20X30 ס"מ של קובץ שצולם ב-ISO1600. שימו לב לכך שמצלמת השנה שבחרתי ב-2010, זו שמורכבת ב-iPhone 4, לא עומדת אפילו בתנאי הזה. כך ש"איכות התמונה" אינה מהווה קריטריון נוקשה במיוחד.

ובכן, מצלמת השנה של "העין" לשנת 2011 היא ה-Nikon V1. המצלמה עצמה מציעה מימדים ומשקל אידיאליים, גוף מתכת חזק ועמיד, ממשק משתמש פשוט ואינטואיטיבי ואיכות תמונה גבוהה ב-JPEG. למרות המינימליזם שלה זאת אחת המצלמות המתוחכמות ביותר בשוק: היא תומכת בהחלפת עדשות, מצוידת במערכת צפיה משוכללת שכוללת עינית אלקטרונית איכותית ומסך מפורט, מצטיינת במהירות חסרת תחרות של צילום רציף ובמיקוד אוטומטי מהיר ומדויק יותר מכל מצלמת רפלקס. בנוסף לכך היא מציעה תכונות ייחודיות כמו בחירה אוטומטית של התמונה ה"מיטבית" מתוך רצף ומהירות לכידת וידאו גבוהה במיוחד. החיסרון הגדול שלה נמצא בהיצע מוגבל של עדשות (במיוחד פריימים מהירים), אם כי אין ספק שבמהלך השנים הקרובות יופיעו עוד ועוד עדשות שיאפשרו את התאמת המצלמה הזאת ומחליפותיה לשימושים ספציפיים. נכון, ה-V1 (כמו גם אחותה הבסיסית יותר, ה-J1) יכולה היתה להיות קטנה יותר. מצד שני, מתכנניה נמנעו מן ה-greedy reductionism בו נגועות מערכות EVIL מסוימות ובנו מצלמה יציבה ונוחה לאחיזה. מימדיה של המצלמה הזאת קרובים למימדי מצלמות הרפלקס השטוחות והריינג'פיינדרים של שנות השבעים. מימדיו של חיישן התמונה המותקן ב-V1 מאפשרים שימוש בעדשות קטנות מצד אחד ואיכות תמונה גבוהה מספיק עבור רוב האנושות מצד שני. למעשה זאת אחת המצלמות הבודדות שיכולות לשמש הן את הצלם המצוי והן את המקצוען במידה שווה של הצלחה. היא פשוטה מספיק מצד אחד ומתוחכמת מספיק מצד שני.

ה-Nikon V1 לא נולדה בחלל ריק. היא בת לביונט ה-EVIL השישי שהופיע בשוק (קדמו לה מערכות המיקרו 4/3 של פאנסוניק ושל אולימפוס, ה-NX של סמסונג, המערכת המודולרית של ריקו, ה-NEX של סוני וה-Q של פנטקס). סנונית אחת לא מבשרת על בוא האביב, אבל שש סנוניות הן מסה קריטית. במיוחד כשהאחרונה שבהן נושאת שם "גדול". ה-V1 היא מצלמת ה-EVIL הראשונה שמשלבת בין כל היתרונות של הטכנולוגיה הזאת על פני טכנולוגיית הרפלקס:

• איכות תמונה גבוהה באריזה קטנה
• גמישות תכנונית ועיצובית שמאפשרת התאמה לצרכים מגוונים
• מיקוד אוטומטי גמיש, משוכלל ומדויק יותר
• קצב מוגבר של לכידת סטילס ווידאו
• מיעוט של חלקים נעים בתוך המצלמה (יציבות ועמידות גבוהות)

לדעתי ה-Nikon V1 מסמנת נקודת מפנה בתפיסת היררכיית האיכות בשוק המצלמות: עד הופעתה נשמרה הזהות בין איכות תמונה גבוהה למצלמה גדולה ובין מצלמה קטנה לאיכות תמונה נמוכה. ה-EVIL נתפס כטכנולוגיה מעניינת אבל בוסרית ולא הצליח לנגוס באופן משמעותי בנתח השוק של ה-DSLR (מלבד ביפן). יציאתה לשוק משנה את הפרדיגמה השלטת. כבר ב-2012 יציגו מצלמות ה-DSLR יכולות שהן מעל ומעבר לצרכיהם של 95% מהצלמים (חיישן ה-24MP של סוני הוא דוגמה ראשונה לכך). בניגוד לעבר, התכונות האלה לא רק שלא יועילו למרבית בני התמותה אלא אף יפריעו. למשל, החיישנים צפופי הפיקסלים החדשים יחייבו שימוש בעדשות הרבה יותר יקרות על מנת לנצל את הרזולוציה הפוטנציאלית שלהם, נפח הקבצים יגדל בעקומה אקספוננציאלית והטווח הדינאמי יקטן (במידה מועטה). למעשה מצלמות ה-DSLR והעדשות שלהן יהפכו במידה רבה והולכת לכלים "כבדים" המיועדים בעיקר לצלמים מקצועיים. מצלמת ה-DSLR בעלת החיישן המלא תחליף את מצלמת הפורמט הבינוני וזו בעלת חיישן ה-APS-C תחליף את המצלמה בעלת החיישן המלא (מצלמות דוגמת ה-Pentax K5 כבר סוללות את הדרך לכך). המכירות של מצלמות רפלקס חדשות ישקפו את המציאות המשתנה ויפחתו מאד. תוך שנתיים תיעלם לחלוטין שכבת הרפלקס-ברמת-הכניסה ואת מקומה יחליפו מצלמות קטנות יותר, חסרות מראה, שיציעו איכות תמונה מספיקה עבור כל השימושים למעט "צרכים מיוחדים".

השינוי שתחולל טכנולוגיית ה-EVIL בשוק מקביל במידה רבה לזה שמחוללות כבר כיום המצלמות המותקנות במכשירים הסלולאריים החכמים. שניהם מתבססים על מיניאטוריזציה של הכלים שאיננה מחייבת פשרה משמעותית באיכות או בפונקציונאליות. זו דרכו של עולם.

.