על כמות ועל איכות

בספרו The passionate photographer (עליו כתבתי כאן) מקדיש Steve Simon פרק מיוחד לריבוי החשיפות. Simon, כמו רבים אחרים, ממליץ לצלם השאפתן להרבות בחשיפות על מנת לשפר את הצילום שלו. דומה שזה מובן מאליו: הטכנולוגיה הדיגיטלית מאפשרת 'צילום ללא עלות' (למעשה זאת אשליה. חלקו את מחיר המצלמה שלכם לתוחלת החשיפה של התריס ותגיעו למספר שאיננו שונה מאד מעלות הפיתוח של פריים נגטיב, אבל לא ניכנס כאן לחשבונות קטנוניים). ההיסטוגרמה שכל המצלמות המודרניות מציעות מיד לאחר החשיפה עשויה לקצר את עקומת הלמידה ולהגדיל עד מאד את ההסתברות לקבלתה של חשיפה "נכונה". בכלל, הפידבק המיידי המופיע על המסך האחורי של המצלמה הוא אוצר בלום שאפשר היה רק לחלום עליו בימי הפילם. אם חשיפה מסויימת השתבשה ניתן לחזור עליה תוך שניה ולמחוק אותה מכרטיס הזיכרון. Henry Cartier-Bresson אמר פעם ש-10,000 התמונות הראשונות שלך יהיו הגרועות ביותר שתצלם. האמירה הזו עוסקת באבולוציה של הצלם, בשיפור ההדרגתי עם הזמן. אין ספק שהיא נכונה. אבל רבים קוראים את המשפט הזה באופן מילולי ומתייחסים למספר 10,000 כמין מספר קסם. כאילו החשיפה ה-10,001 פותחת עידן חדש, טוב יותר, בעבודתו של כל צלם. Steve Simon אינטליגנטי מספיק על מנת להבין שבעידן הדיגיטלי 10,000 חשיפות הן עניין של מה בכך. רבים מצלמי ה-DSLR הטריים מגיעים למספר הזה לאחר חודשים בודדים. לכן הוא קבע שבעידן הדיגיטלי ה"סף" עומד על 100,000 חשיפות. הייתי מזכיר לו משפט אחר של Cartier-Bresson, שיעזור לו להבין שהצרפתי עדין הנפש הזה לא דיבר על מספרים:

In a world that is buckling under the weight of profit-making, that is overrun by the destructive sirens of Techno-science and the power-hunger of globalization — that new brand of slavery — beyond all that, Friendship exists, Love exists.

Henry Cartier-Bresson

נו נו, נסחפתי. אם נחזור לעניין הכמות, לדעתי (וגם לדעתכם, כפי שתיווכחו מיד) צלם יתחיל להשתפר רק כאשר הוא יבין שהפקת תצלומים משביעי רצון איננה עניין סטטיסטי. אינך יכול להכיל סצנה אם העין שלך דבוקה לעינית כל העת (זו - בתמצית - המלצתו של Simon לצילום דוקומנטרי יעיל) ואם כל מה שאתה שומע הוא רעש התריס. מובן שככל שתחשוף פעמים רבות יותר כך יגדל הסיכוי שאחת מהחשיפות "תפגע", אבל הסינון והעריכה הכרוכים בשיטת העבודה הזאת מעוררים בי חלחלה. זאת לא יכולה להיות דרך הפעולה המיטבית עבור צלם שרוצה ללכוד רגע משמעותי. במאמר מוסגר, עד שקראתי בספר הזה לא הבנתי את משמעותו של ההבדל בין צילום רציף בן שלוש חשיפות בשניה לבין זה שמאפשר עשר חשיפות בשניה. מסתבר שהאחרון מעלה את הסיכוי ל"תפיסה טובה" פי 3.33, מה שמצדיק רכישה של מצלמה יקרה יותר. זה אולי נכון עבור צלמי ספורט מקצועיים, אבל בצילום דוקומנטרי?

איני רוצה לחזור על המנטרה שלי, אבל נראה שלא אוכל להתחמק מכך. אז בפעם האחרונה ב-2011, הנה כמה דברים שיסייעו לכולנו לשפר את הצילום שלנו:

• אל תצלמו לשם הצילום. התרכזו בנושאים ובאנשים שאתם אוהבים. הגידו משהו בכל חשיפה. ובאותו עניין, הפסיקו כבר "להתאמן". מיומנות טכנית גבוהה לא תעשה אתכם צלמים טובים.
• היו מרוכזים בסצנה שלפניכם ואל תרשו לשום דבר להסיח את דעתכם. במיוחד לא למצלמה. אם קשה לכם להשליט את רצונכם על המצלמה במהירות ומבלי משים - קבעו בה יותר הגדרות אוטומטיות או צלמו בכלים פשוטים יותר שיאפשרו שליטה אינטואיטיבית.
• הפסיקו לבחון את המסך האחורי לאחר כל חשיפה - התמונות לא יברחו.
• אל תצפו בסצנה דרך העינית. היו מעורבים בה. צלמו רק ברגע הנכון.
• למדו את עצמכם למקד את העדשה שלכם מבלי להידרש לאוטופוקוס. מיקוד ידני מתקדם יאפשר לכם תגובה מהירה יותר אפילו מהמיקוד האוטומטי המשוכלל והמהיר ביותר.

בשאלון האחרון ביקשתי מכם לסכם את השנה שלכם (התוצאות המלאות כאן). 61% מן המשתתפים בו העידו שלהערכתם הם צלמים טובים יותר היום מכפי שהיו לפני שנה. נתון מעניין יותר הוא זה: 43% מן המשתתפים העידו על עצמם שהם מצלמים היום פחות מאשר צילמו לפני שנה (רק 22% מצלמים יותר). מצד שני, דווקא הצלמים שהעידו על שיפור בצילום שלהם נטו להגדיל את מספר החשיפות שלהם בשנה האחרונה. הנה:

אני מייחס זאת לשלב בו כל קבוצה נמצאת באבולוציה הצילומית שלה. צלמים שאינם בטוחים בשיפור שחל בצילום שלהם הם על פי רוב מנוסים ויציבים יותר (רמז נוסף לכך: מחסור בציוד או במיומנות טכנית מפריעים לאותם צלמים פחות מאשר הם מפריעים לאלה שדיווחו על שיפור בצילום שלהם בשנה האחרונה). העובדה שצלמים כאלה נוטים לצלם פחות איננה מעידה על נסיגה בצילום שלהם. להיפך.

על פי אותו שאלון דווקא התמקדות בנושאים ובז'אנרים, עד כדי צילום של פרוייקט אישי, היא הדרך לצילום איכותי יותר. Less is more, חברים.

.