לרגל יום האשה הבינלאומי, כמה שאלות רטוריות:
ואם כבר שאלתי, אז גם כמה תהיות:
- האם מצלמת DSLR, גריפ, שלוש עדשות ופלאש הם "ארסנל"?
- האם אין מונח מתאים יותר לתיאור מהירות הצילום הרציף מאשר "קצב אש"?
- האם כל עדשה באורך של עשרה סנטימטרים או יותר היא "תותח"?
- האם כל מצלמה "רצינית" חייבת להיות שחורה?
ואם כבר שאלתי, אז גם כמה תהיות:
- מדוע כמעט כל צלמי הטבע, האופנה והספורט הם גברים?
- מדוע צלמי הפורטרטים הטובים ביותר הן נשים?
- האם פוטושופ הוא אכן "ידידה הטוב ביותר של האשה"?
- האם הגדרה עצמית באמצעות מותגים היא אכן מחלה נשית?
- האם גם נשים סופרות את נקודות הפוקוס במצלמות שלהן?
- האם נשים קוראות מבחני ISO?
- האם גם נשים משתמשות בצילום רציף שלא לצורך?
- האם נשים מדפיסות יותר תצלומים מאשר גברים?
אם למי מכן או מכם יש תובנות, אשמח לשמוע.
.
יש לך עניין לא פתור עם אנשי הצילום הרציף, אני שם לב, לא? אני לא מהחובבים גם כן. זה סתם בזבוז של חיי תריס יקרים
השבמחקEran,
השבמחקההתנגדות שלי לצילום הרציף איננה עקרונית. פשוט, צלמים רבים משתמשים בו כ"פתרון קסם" לכל בעיה ואינם מבינים שהוא מפריע להם יותר מאשר הוא מסייע. בעת צילום כזה הצלם מרוכז כולו במצלמה, לא בסצנה. העינית הופכת לבלתי שמישה (במצלמות רפלקס) וטירטור התריס והמראה מונע מהצלם להקשיב. זאת טכניקת צילום אוטיסטית שמיועדת רק לצילום מרחוק של אובייקטים בתנועה מהירה.
באמת?
השבמחקבאמת?
השבמחקלא היית צריך לשכנע אותי בעניין. אגב, בעניין הנשים מהולגה וגברים מניקון, נראה לי שצילום רציף נפוץ יותר אצל גברים. וככל שהעדשה שלהם גורמת להם להרגיש יותר ויותר כמו איזה זיו קורן, כך גם שימושם ברציף יהיה תכוף יותר. סליחה על ההכללה הגסה.
השבמחקיש את אלו שכל הזמן מחפשים אחר ה-תמונה. אני מעדיף את החיפוש. צילום מתנסה, אינטימי, לצלם אדם תוך כדי שיחה, תנועות ידיים. כל, מבלי להתכוון, פתאום באה ה-תמונה, ללא חיפוש עיקש מדי אחריה.
נראה לי הגזמתם פה עם משפטי הזן. "הנזיר שמכר את הקנון שלו"
השבמחקיה אין לי כח לממשק הזה, כתבתי לך תגובה נורא ארוכה והוא מחק אותה. הממשק הזה מעפאן. מעפאן. אולי מאוחר יותר אני אשוב.
השבמחקSivi,
השבמחקאני מתנצל. אולי כדאי לפצל הודעות ארוכות.
A wind,
השבמחקאשמח אם תרחיבי :)
האמת, שאני לא יודעת האם להתייחס ברצינות או האם כתבת את פוסט הומוריסטי לחלוטין.
השבמחקאז אם נתעלם מארבעת השאלות הרטוריות הראשונות
וניגש לשאר:
2 השאלות הראשונות הן מצד אחד מאוד מכלילות אך בהחלט קשורות למציאות. והתשובה עליהן תהיה מכלילה וברורה מן הסתם. (אפשר להרחיב גם על זה אך נראה לי שזה ברור)
שאלת הפוטושופ לא מאוד ברורה לי, האם היא מרמזת על אי יכולתן של הנשים "להוציא" צילום טוב ללא הקביים הקרויים פוטושופ? אם כן, אז נראה לי שבימינו אין צילום אחד שמפורסם (בכל מדיה) שלא עובר עיבוד קל או כבד בפוטושופ, ללא קשר למינו של הצלם.
הגדרה עצמית באמצעות מותגים? לא, ממש לא מחלת הנשים. אלא שלכל מגדר יש את ה"מותגים" שלו. לצערי. וכאן זו כבר שאלה חברתית סוציולוגית, המרדף אחרי ה"עוד", ה"יותר", וה"גדול". משתדלת מאוד לא לקיים את המרדף הזה בחיי הפרטיים.
שלושת השאלות הבאות שמתייחסות לנתונים טכניים וטכניקת צילום הן שוב הכללה (הפעם לצד השני). ושוב זה כמובן תלוי בז'אנר הצילום ובמטרתו. בקיצור, התשובה דומה לשאלות הראשונות. אישית, לא. לא קוראת מבחני ISO, לא סופרת נקודות פוקוס ומעולם לא הפעלתי את כפתור הצילום הרציף.
הדפסת תצלומים? כאן, מודה ש התבלבלתי. מאחר והדפסת תצלום נעשית על פי צורך, רצון ומטרה. אין קשר בעיני, שוב, למינו של הצלם. אישית, לא מדפיסה תצלומים שצילמתי בעצמי כמעט אף פעם. ורוב הציורים/תמונות שתלויות לי בבית הם לא שלי. אבל זו כבר הפרעה אישית. קשה לי עם האהבה העצמית הזו. מעדיפה לראות יצירות של אחרים באופן יום יומי. (למען האמת, הסדרה היחידה שלי שתלויה בבית היא מתקופת לימודי האמנות שלי והיא בעלת ערך רגשי פחות מאיכות הצילום)
A wind,
השבמחקאני חושש שלקחת את הפוסט הזה ברצינות בעוד אני התבדחתי. האמת שהפוסט הזה מכיל בעיקר ביקורת על גברים ולכן, אולי, לא ירדת לסוף דעתי.
אני מודה לך על ההתייחסות.
אם כך, אני נושמת לרווחה. :)
השבמחקחזרתי :-)
השבמחקכמו בכל שפה אחרת, המונחים השגורים מייצגים את העולם הקונספטואלי והערכי של מי ששולט בה.
הצילום כפרקטיקה נשלט כמו יתר האמנויות ע"י הגברים. והעולם והשפה הגברית נטועים עמוק בעולם ושפה של "מלחמות" ו"כלי מלחמה".
אישית מה אכפת לי באיזה קצב המצלמה מצלמת? אני אוהבת לקחת את הצילומים שלי אחד אחד, ולהרגיש שצילמתי אותם מתוך כוונה מלאה ומתוך מודעות ולא תפסתי משהו בפוקס בגלל שלחצתי על הקליק והמצלמה שלי מסוגלת לתפוס 10000 פריימים בשנייה.
לא הייתי מודעת לחלוקה הזו בין גברים לנשים בתחומי הצילום, מאידך אם נחשוב על זה היסטורית, לגברים היו יותר הזדמנויות להשתלט על התחום הספורטיבי ועל הטבע והנוף. הנשים היו יושבות בית, טיפלו בילדים והאינטרקציה שלהם היתה יותר ברמת המגע הישירה עם אנשים כך שזה ייצר עבורן הזדמנויות להתמחות בתחום הפורטרטים שדורשים קירבה מאוד גדולה לנושא.
אני חושבת שדווקא הגדרה דרך מותגים היא מחלה גברית מובהקת. כבר זכיתי לצלם עם גברים שהסתובבו עם הציוד שלהם כמו טווסים גאים ובאופן כל כך מופגן שזה עורר בי את המחשבה שהלוואי והם היו ככה מסתובבים עם הילדים שלהם בכזו גאווה שחצנית.
יש יותר מנקודת פוקוס אחת מרכזית? אין לי מושג כמה נקודות פוקוס יש במצלמה שלי וגם לא התעניינתי כשקניתי את המצלמה. לא חשבתי וגם היום אני לא חושבת שיש למספר נקודות הפוקוס השפעה על האפשרות לצלם צילומים ערכיים שווים ביותר.
מה זה מבחני iso? בחיים עד שקראתי את הרשומה שלך לא שמעתי על הדבר הזה. אני גם לא משתמשת בפוטושופ למרות שלמדתי לטפל בצילומים בפוטושופ, למעט סגירת LEVELS וגם זה במקרים נדירים כי אני מצלמת במצב ידני וחושפת לפי שיטת המטריקס או הספוט לפי הצורך שלי ואז כל תיקון של הלבלס פוגע במה שרציתי להשיג.
בעיקרון אני משתדלת כמה שפחות להתעסק בטכניקה ובדברים טכניים למעט הדברים שאני ממש חייבת. מאידך זה אולי יראה לך שרוט ואולי אפילו בהתנגשות למה שכתבתי למעלה אני בכל תמונה קובעת מחדש בתודעה שלי את כל הפרמטרים של תריס/צמצם, שיטת חשיפה/איזו ואיזון לבן להשיג תוצאות שיעמיקו את המסר של הצילום ובכדי לחסוך לעצמי טיפול מאוחר יותר בצילומים באמצעות תוכנות למינהן.
כאמור אני לא משתמשת בצילום רציף, אני חושבת שיש יופי גם בחוסר דיוק. למעשה הצילומים הכי יפים שראיתי נבעו מחוסר דיוק ובאי שליטה מדוייקת על השניה של הצילום.
אני מדפיסה בעיקר כשאני מכינה חומר לתערוכה. יש הבדל מהותי בין צילום מודפס לצילום על המסך ואני חייבת לראות בעין את ההבדל הזה בכדי לדעת אם הצילום מתאים לי לסידרה או לא.
Sivi,
השבמחקהפוסט נכתב לרגל יום האשה, אבל הוא כוון לגברים שבינינו. בשאלות האלה יש ביקורת על דרך התייחסותם לציוד הצילום ולצילום בכלל.
אה טוב :-) אני חושבת שעניתי ברצינות מידי LOL
השבמחק