איזון הלובן (white balance) הוא אחד האתגרים ההנדסיים הקשים בצילום הדיגיטלי: על מנת שהצבעים בתצלום יהיו ריאליסטיים, על המצלמה להעריך את טמפרטורת הצבע של הסצנה. לצורך כך היא בוחנת את הגוון של האזור בעל הרוויה הנמוכה ביותר בפריים ומתקנת את כל התמונה על פיו. האלגוריתמים של איזון הלובן אינם מושלמים: בדרך כלל ניתן "לשפר" את הצבעים ע"י תיקון ידני של טמפרטורת הצבע בקובץ ה-RAW. הדבר נכון במיוחד לתמונות המצולמות בתאורה מלאכותית, שהפרופיל הספקטראלי שלה שונה מאד מזה של אור השמש.
נחיצותו של איזון לובן מדויק היא במידה רבה אקסיומטית. אין עליה עוררין. למעשה, תמונות בעלות cast צבעוני נחשבות בעיני רוב רובם של המתבוננים לפגומות. בעיית איזון הלובן ותיקה: בעבר לא ניתן היה לאפיין את איזון הלובן. סרטי צילום שונים הותאמו לסוגים שונים של תאורה והאפשרות היחידה שהיתה בידי הצלם לתקן את טמפרטורת הצבע עשתה שימוש בפילטרים צבעוניים שהוברגו לקדמת העדשה. 80B, פילטר בגוון כחלחל, שימש ל"קירור" האור של נורות ליבון. לעומתו, 81B הכתום שימש ל"חימום" תמונות שצולמו בחוץ בתנאי עננות (בימי הפילם פותח מגוון גדול של פילטרים צבעוניים לצרכים שונים. קטלוג מקיף תוכלו למצוא כאן). גישה שונה לבעיית איזון הלובן באה לידי ביטוי בטכנולוגיית ה-Dye transfer. סרטי השקופיות שהשתמשו בטכנולוגיה זו (למשל קודאכרום) נתנו למפתח שליטה על הרכב הצבעים. תהליכי הפיתוח וההדפסה שלהם היו מקבילים, אם תרצו, לעבודה עם קובץ RAW.
למרות כל מה שנכתב למעלה, אני מבקש לערער על פרדיגמת איזון הלובן המדויק. "איכות האור" היא מושג ידוע באמנות. ההבחנה בין "אור צפוני" ו"אור דרומי" ידועה במיוחד: האור הצפוני מאופיין ב-cast כחלחל-אפרפר-ירקרק, ברוויה גבוהה של האדומים ונמוכה של כל יתר הצבעים. הוא קשור ליצירתם של האמנים הפלמים כמו גם לאקספרסיוניסטים הגרמנים והסקנדינבים ולכן הוא מייצג קרירות, סגירות, ניכור ומלנכוליה.
 |
| Edvard Munch, Madonna, 1894-1895 |
 |
| Ernst Ludwig Kischner, Die strasse, 1913 |
האור הדרומי, או הים תיכוני, מאופיין ברוויה חזקה של הכחולים, הירוקים והצהובים ובלוח צבעים מאוזן. הוא מאפיין את אמני הרנסנס ואת אלה שעבדו בדרום צרפת ובספרד במאות השנים האחרונות. האור הזה, שמייצג פתיחות ואופטימיות, גרם לנדידתם של אמנים רבים (ביניהם סזאן וואן גוך) אל חבל פרובאנס שלחופי הים התיכון.
 |
| Henri Matisse, La leçon de musique, 1917 |
 |
| Paul Cézanne, Mont St. Victoire, 1882-1885 |
בצילום דיגיטלי, איזון הלובן מנטרל את אופיו של האור; הצבעים בתמונות מאוזנות היטב נראים אולי קרובים לאלה שאנו רואים וזוכרים, אבל הם חסרי "ריח". הטיה של איזון הלובן, אפילו היא קלה, עשויה להעניק לתמונה אווירה שתעיד על הלך הרוח של הצלם. זאת איננה העדפה אסתטית: איזון הלובן הוא תהליך שחותר לתוצאה חד משמעית, "נכונה" מבחינה פיזיקלית וניתנת לבחינה. זאת העדפה יצירתית, אם תרצו - אמנותית. לראיה, הגוון הנייטרלי של ואן גוך צהבהב. הגוון הנייטרלי של קירשנר כחלחל. ובכל זאת, איש משני האמנים האלה לא שגה.
 |
| איזון לובן חם מדי? מבחינה טכנית - בוודאי. מבחינה אמנותית - לאו דווקא. |
צריך להבדיל בין רצון לקרר או לחמם את הצבעים על מנת להשיג מטרה כלשהי לבין התעלמות גורפת.
השבמחקצלם טבע שמתעד בעלי חיים ירצה צבעים מדוייקים ונאמנים למציאות, גם צלם אופנה ירצה צבעים אמיתיים כי הבגד בחנות צריך לתאום לזה הנראה בקטלוג.
לעומת זאת בצילום אמנותי יש יותר חופש פעולה, אם מצלמים למשל רקדני סלסה והצלם רוצה להעביר את החום והתשוקה שבמועדון ובין הרקדנים אז הוא יבחרר לחמם את התמונה ולתת גוון אדום.
אבל אם הוא יצלם זוג בהחלקה אמנותית על הקרח אז שהוא יבחר בצבעים קרירים יותר, מה שגם שקרח אדום לא ממש נראה טוב...
התעלמות גורפת הנושא ה WB יכולה לפעמים לתת תוצאות טובות, כמו צילום במועדון לילה, האורות הצבעוניים יתנו אופי מיוחד לתמונה ומצד שני יכולה לפגוע לגמרי בתמונה כמו למשל צילום של החתול הביתי שפרוותו הלבנה תצא אדומה פתאום.
אם אין בסצנה שום משטח עם קרבה ללבן או אפור נייטרלי, אז הצבעים יכולים להשתנות לגמרי כמו דלת כחולה עלולה לצאת ירוקה.
הצילום הדיגיטלי נותן לצלם כלים הרבה יותר נגישים וקלים לשלוט בתוצאה הרצוייה. יש לחבק את היכולת הזאת, ללמוד אותה ולהשתמש בה בחוכמה.
היכולת לערוך את התמונה נותן לצלם ואו לעורך גם את הכלים לטפל בצבע ספציפי על מנת להעביר את המסר וללא הצורך לעוות את איזון הלבן ושאר הצבעים.
שגיא,
השבמחקאני מסכים אתך שהטכנולוגיה מציעה מגוון כלים למניפולציה של הצבעים. אני מסכים גם שברוב האפליקציות מטרת הצילום היא לשקף את המציאות.
יחד עם זאת, במצבים מסויימים, כאשר אין חשיבות מיוחדת לדיוק הטכני, שינוי לוח הצבעים עשוי לשמש לשינוי האווירה והתחושות שעולות מן התמונה. לסטיה קלה מאיזון הלובן הנכון עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על המסר שלה.
מעניין לציין שיצרני מצלמות שונים מתייחסים לאיזון הלובן בדרכים שונות במקצת. לייקה, למשל, ידועה בצבעים קרירים.
אני מסכים וזה גם מה שכתבתי.
השבמחקאני רק חושב שכל עוד השינוי הוא מכוון ומתוכנן זה עדיף מפשוט לקבל את מה שיצא.
לגבי לייקה, לא הייתי מצפה למשהו אחר מהגרמנים ;-)
כתבתי משהו ממש ארוך והייתה תקלה בשליחה. זה היה ארוך ומושקע וכלל הבחנה בין הפיתוח הדיגיטלי של קבצי JPG בפוטושופ לאחר הצילום, והגדרות הWB, שקובעות מהו הגוון הנייטרלי או נקודת המוצא של התצלום אבל לרוב לא מספיקות.
השבמחקוצירפתי גם דוגמה שממחישה נקודות שהיו לי לגבי מאפייני צבע ועריכה, אבל אני לא מתכוון לכתוב הכל שוב, אז אשאיר אתכם להסיק מסקנות משלכם מהתמונה:
http://bazzazx.deviantart.com/art/Yan-Krendel-3-180769729
Bazzaz,
השבמחקאני מתנצל. הפורמט הזה לא מקבל תגובות ארוכות.
אני חושב שאני מבין למה כוונתך, ואתה צודק. איזון הלובן פשטני מדי מכדי לייצג את הניואנסים הקטנים של לוח הצבעים. השתמשתי בו כי שינוי קל שלו יכול להשפיע על התחושה של התמונה כולה.
הדוגמה שהפנית אליה מעניינת כי לוח הצבעים שלה תואם את הבעת פניו של הנושא.