יום שני, 7 במרץ 2011

הבטלנים

בואו נודה בזה: צילום הוא עיסוק של בטלנים. מעולם לא ראיתי צלם ממהר (ב'צלם' אני מתכוון לאדם האוחז במצלמה שעיקר תשומת הלב שלו מוקדשת לצילום). אפילו צלמים שמתפרנסים מזה, כאלה שמוצב בפניהם דד-ליין להגשת התצלומים, מתכננים את זמנם כך שלא יאלצו למהר במהלך הצילום (עיבוד התמונות הוא עניין אחר).
לכאורה, לא צריך שיהיה הבדל בהשקעת הזמן בין תצלום טוב לתצלום בינוני. משך החשיפה הדרוש לשניהם - דומה. אבל תפקיד הצלם הוא יותר מאשר להשקיף ולהפעיל את המצלמה. יש כאן עניין של authorship: ביטוי של תחושות ומחשבות באמצעות המציאות החיצונית. בתמונות טובות, רגע החשיפה הוא ביטוי לאחדות רעיונית בין הצלם לבין הסצנה. באחד הדיונים שנערכו כאן לאחרונה קראנו לזה מחקר (מונח שטבעה A wind).
למעשה, בטלנים גדולים הם בעלי פוטנציאל להיות צלמים מצוינים. יש בהם את התכונה החשובה ביותר: אורך רוח. צלם איננו נמדד במונחי תפוקה. הכמות איננה ערובה לאיכות. להיפך - לעתים קרובות הצורך להפיק תצלומים רבים (מתוך ידיעה שניתן יהיה לברור מתוכם מאוחר יותר) מחליף את הראיה הממוקדת ומשבש את חלוקת תשומת הלב של הצלם. הדוגמה הקיצונית לכך היא הצילום הממונע, או הרציף. חושיו של הצלם מתקהים כשהוא מצלם כך: הוא אינו יכול להקשיב או לראות. הוא מודע אך ורק למצלמה.

צפו בסרט הזה, שמתאר בטלן בפעולה. נדרש לו יום שלם על מנת להפיק כמה עשרות תצלומים. או, קראו מה כותב על עניין הזמן הצלם Joseph Rodriguez:
There are guys who are rabbits and there are guys who are turtles, I’m a turtle….With the option of having more time you get a different story and a richer story.
גם אני כזה. דרוש לי זמן להסתגל לסצנה חדשה, "למצוא" את העין המתאימה. אני זקוק לאינטראקציה עם הנושאים שלי גם אם אינם אנושיים. עלי להבין את האקזיטנציאליזם שלהם, את ה-raison d'être, את המוטיבציה. רק אז אני יכול לצלם אותם כהלכה. והזמן המושקע בהתכוננות בא לידי ביטוי בתמונות. ועוד איך. זאת אולי הסיבה לכך שאני מעדיף נושאים שקרובים ללבי: הם דורשים פחות משאבים כי הקשר כבר קיים ומתוחזק. אולי אני לא צלם טוב, אבל אני בטלן טוב. אז אני אופטימי.


הערה: אנא מכם, אל תכתבו שטכניקת הצילום תלויה במטרה ובז'אנר, שצילום רציף מגדיל את הסיכוי "לתפוס את הרגע המכריע" ושכלי העריכה הממוחשבים מאפשרים התנהגות אחרת בזמן החשיפה. כל הדברים האלה נכונים, אבל הם שייכים לספירה אחרת.
.

10 תגובות:

  1. כותרת קצת פרובקטיבית....
    לקיחת הזמן כפי שאתה מתאר כהכנה לצילום נראה בדיוק ההפך מבטלנות, אלא השקעת זמן על מנת להשיג את התוצאה הטובה ביותר. דווקא click and go נשמע לי יותר עצלני.

    השבמחק
  2. שגיא,
    פרובוקטיבית? אולי.
    בכל מקרה, click-click-click-click-click-click-click-and-go היא טכניקה פרודוקטיבית יותר. צלמים רבים עובדים כך.
    אגב, רבים מהגדולים היו בטלנים. למשל, Cartier-Bresson היה ידוע כמי שהתעצל להדפיס את הנגטיבים שלו. Vinogrand (שלא באמת היה אחד הגדולים) אהב לשבת שעות בבתי קפה. משום מה הם דיברו הרבה יותר מאשר צילמו.

    השבמחק
  3. כן אבל אנחנו לא מדברים על צלמים ספציפיים אלא על דרך עבודה כפי שאתה מתאר - "גם אני כזה. דרוש לי זמן להסתגל לסצנה חדשה, "למצוא" את העין המתאימה. אני זקוק לאינטראקציה עם הנושאים שלי גם אם אינם אנושיים. עלי להבין את האקזיטנציאליזם שלהם, את ה-raison d'être, את המוטיבציה. רק אז אני יכול לצלם אותם כהלכה. והזמן המושקע בהתכוננות בא לידי ביטוי בתמונות" זה לא נשמע לי בטלנות אלא עבודה מאומצת (גם אם היא מנטלית) שהיא בדיוק ההיפך.

    השבמחק
  4. שגיא,
    צלמי ארועים, למשל, נמדדים בכמות יותר מאשר באיכות (been there, done that, have the scars to prove it). אני לא בטוח שצלם כזה יתקבל בברכה אם יאמר לאמא של הכלה שהוא זקוק להכנה מנטאלית.
    אבל אתה צודק.

    השבמחק
  5. אי רוצה לחשוב שאתה צודק, כי גם אני בטלן.
    הבטלנות לא מתבטאת בזה שאני מוכן לקום בשעות מטורפות בכדי לצלם מקרו או לצאת לצלילה עם כל הקשור לכך בכדי לצלם , אלא דווקא במוד הצילום. אני לא רודף, לא מקליק המון קליקים אני אוהב להתבונן הרבה זמן באובייקט לפני הצילום, להרגיש אותו, לדמיין אוו בראש ולבסוף לצלם פריים אחד אולי שנים.
    אולי בגלל זה מתאים לי מקרו השכם בבוקר, כשהחרקים רדומים ואני יכול למצוא לי אחד, להתמקם מולו בשקט, לשים את החצובה, למדוד את האור, להנות מהרגע שלפני ה"קליק" ורק לבסוף להקליק.
    לא יודע אם לזה התכוונת, אבל זאת התחושה שלי, אולי לא בטלנות, יותר EASY GOING ....

    השבמחק
  6. מסכים עם מה שכתבת, אבל לא במושג בטלנות :-)
    אין ספק שאפשר לראות על צילום כמה מחשבה ורגש הושקעו בו

    השבמחק
  7. דני,
    תודה עבור התגובה. שיטת העבודה שלך היא בדיוק ה"בטלנות" שהזכרתי (בחרתי במונח הזה מתוך מידה של אירוניה). easy going יהיה מונח מתאים כדי לתאר את מה שהתכוונתי אליו.

    השבמחק
  8. אני מוצאת שנורא קשה לי לצלם בסיטואציות חדשות. ומאוד קשה לי לצלם כשיש מסביבי המון אנשים שמצלמים כמו בסדנאות צילום. אני מגלה בשנים האלה של הצילום שהפכתי להיות יותר ויותר אוטיסטית ביכולות שלי לתקשר עם הסביבה וזה לוקח לי זמן.

    אני קוראת לזה הצורך לחמם את האצבע המח והנשמה. בדרך כלל כשאני ברחוב או במקום שאני מצלמת בו אני צריכה איזו חצי שעה עד שעה של התבוננות ובוננות פנימית כדי להבין מה אני רוצה בכלל ואיך אני מתכוונת להשיג את זה. אחר כך אפשר לדבר איתי כי בזמן הזה אין תקשורת :-)

    לפעמים גם אחרי הזמן הזה אני לא מצליחה לצלם כי אני לא סתם אקליק בשביל עוד פריים.

    אני יודעת שהשיהוי הזה גורם לכך שלפעמים מפסידים פריימים טובים או חזקים, ואני יודעת שלפעמים זה נראה די דבילי כשכולם מתנפלים עם המצלמות שלהם ואני מחכה שכולם יסיימו וילכו ורק אחר כך מתחילה לעבוד. אבל תמיד יש פריימים אחרים טובים וחזקים ואם צריך כשיש לי משהו במח ולא הצלחתי להשיג אותו, אני מניחה לדברים ואני חוזרת לאותו המקום במועדים אחרים.

    השבמחק
  9. Sivi,
    תודה עבור השיתוף. כשמתעמקים מגלים שכל אחד מפתח לעצמו תהליך יצירתי משלו. זה מרתק בעיני.

    השבמחק

Google Analytics Alternative