האתר הזה, כמו גם אחרים, מציג אסופה של "13 תמונות ששינו את העולם". מובן שזאת קלישאה: התמונות האלה לא שינו משהו בזכות עצמן. הן רק ממחישות, ברובן, ארועים היסטוריים גדולים שהיתה להם השפעה פוליטית או תרבותית מכרעת על החברה המערבית. הן זכו לחשיפה נרחבת בעיתונות וזכו למעמד הקנוני שלהן בגלל הסימבוליות הטמונה בהן. ספק אם היו זוכות להיכנס לרשימה האקסקלוסיבית הזאת אלמלא הקונטקסט שלהן.
מצד שני, אני לא מזלזל בכוחה של התמונה המצולמת להשפיע על דעת הקהל. הצילום, כמדיום, הוא בעל הפוטנציאל הגדול ביותר להשפעה כזאת בזכות הקלות שבה הוא משכפל אינפורמציה והעמידות שלו לגבולות מדיניים, לשוניים ותרבותיים. יותר מזה, הוא היטיב לשרת את הרעיונות הדומיננטיים של המאה העשרים: דמוקרטיה, יוזמה חופשית וחרות הפרט. תמצית הפילוסופיה המודרניסטית היא בסופו של דבר החתירה לשינוי העולם.
הזרמים השונים של האמנות החזותית במחצית הראשונה של המאה העשרים התחלקו לשתי קבוצות: אלה שעסקו באינדיווידואל (אקספרסיוניזם, קוביזם, סוריאליזם ואקספרסיוניזם מופשט) ואלה שעסקו בקולקטיב (דאדא, פוטוריזם, באוהאוס וקונסטרוקטיביזם). האמנים שהשתייכו לקבוצה השניה היו בראש ובראשונה אידיאליסטים שחלמו על חברה מתוקנת וצודקת. באמצעות אמנותם הם ניסו להשפיע על החברה בה חיו, אלא שאיש מהם לא הצליח בכך. הניסיון האחרון לשנות את העולם באמצעות יצירת אמנות גדולה היה הציור 'גרניקה' שיצר פבלו פיקאסו ב-1937.
מעניין שדווקא הצילום, הצנוע יותר וההירואי פחות, הצליח לחולל פה ושם שינויים. ה"נצחונות" האלה לא היו גדולים, אבל לחלקם היתה משמעות רחבה בפרספקטיבה היסטורית. ביניהם אפשר למנות את תרומתו של Lewis Hine לאיסור על עבודת ילדים בארצות הברית, את צלמי ה-Farm Security Administration שהמחישו את השלכות השפל הכלכלי על הקהילות הכפריות בשנות השלושים של המאה הקודמת, את עבודתם של George Rodger ואחרים במחנות ההשמדה עם תום מלחמת העולם השניה, את עבודתו של Shomei Tomatsu שתיעד את השלכות ההפצצה האטומית ביפן, את Larry Burrows, Eddie Adams וחבריהם שתיעדו את מלחמת ויאטנם ותרמו לסיומה ואת David Goldblatt וחבריו שהעלו את המודעות למוראות משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. הפרוייקט האחד שהשפיע על דעת הקהל יותר מכל היה תערוכת `The Family of Man` שהופקה בידי Edward Steichen ב-1955. כל העבודות האלה הדגישו את הפנים האנושיות, הפרטיות של האיוולת הציבורית. הן כוללות תמונות רבות שעומדות בזכות עצמן ואינן זקוקות לקונטקסט היסטורי.
למותר לציין שהתצלומים שבאמת תרמו לשינוי כמעט שאינם מופיעים בהיכלות התהילה של "תמונות ששינו את העולם". לעומת זאת, Ansel Adams נכלל בכולם. כנראה שהקנוניזציה גם היא עניין של השקפה.
הנה שתי תמונות שהייתי כולל ברשימת "התמונות ששינו את העולם" שלי:
הראשונה צולמה בניו יורק בדיוק לפני מאה שנים, ב-25 במרס 1911, לאחר השריפה הגדולה בבית החרושת של Triangle Shirtwaist Company. בעלי המפעל נהגו לנעול את הפועלות העניות שעל מכונות התפירה בתוך בית החרושת בסיום יום העבודה, על מנת למנוע גניבות. בשריפה, שפרצה בלילה, נהרגו 146 מהן תוך חצי שעה בלבד.
התמונה השניה צולמה ביפן השבוע (מקור: The online photographer). מתואר בה עובד חברת הרכבות בטוקיו בשעת בוקר מוקדמת. הצלם, Francis Harrison, כתב כך:
Much is made in the foreign media of the epic courage of the Japanese, but what is courage? A better way to understand what is going on here is the concept of 'duty,' of being more afraid of the 'shame' of not manning your post than of death itself....
Francis Harrison, Duty, 2011 |
אתם יודעים מה? אם יש תמונות שראויות להיכלל ברשימת "התמונות ששינו את העולם" שלכם, שלחו את הקישורים אליהן בתגובה לפוסט הזה. בעוד כמה ימים אציג כאן את הבחירות שלכם (את אלה שאפשר).
.
אם תצלומים באמת היו יכולים לשנות את העולם אז הסדרה הזאת הייתה צריכה לגרום לסגירת כל הכורים הגרעיניים בעולם
השבמחקhttp://inmotion.magnumphotos.com/essay/chernobyl
*אזהרה* - סט דיי קשה לצפיה
שגיא,
השבמחקתודה עבור הקישור.
אני מתלבטת באיזה מובן שינו את העולם?
השבמחקצילומים ממחנות ההשמדה שינו את העולם? צילומים של הרעב באפריקה שינו את העולם? יש צילומים שכשאני רואה אותם הלב שלי עושה סלטה והסרעפת מתכווצת. שינויי אמיתי יכול להיות רק כשאנחנו אקטביסטים חברתית, פוליטית, סביבתית, והיום רוב האנושות, כך נראה לי, ישנה בעמידה ועסוקה בד' אמותיה.
Sivi,
השבמחקהכוונה לתצלומים שעוררו מחאה המונית. לא היו רבים כאלה בהיסטוריה. היום הסיכוי שזה יקרה קטן עוד יותר, בגלל פייסבוק וכיו"ב. יושבים בבית ומקטרים. רק כשיקום מנהיג מספיק מטומטם כדי להשבית את הרשת הציבור יצא לרחובות, כפי שקרה לאחרונה במצרים.