מתחת לעור

הזמר Seal הוא צלם חובב בפני עצמו (האתר שבו הוא ובת זוגו מפרסמים את התצלומים שלהם, picortwo.com, שווה יותר מהצצה). בשבועיים האחרונים הוא נמצא בסיבוב הופעות בדרום אמריקה. הצלם ה"רשמי" של סיבוב ההופעות הזה הוא ידידו Steve Huff. אחת התמונות שצילם Huff בעיר Recife בברזיל הצליחה לרגש את Seal במיוחד. הנה היא:

Photograph: Steve Huff, 2011

Seal כתב עליה:

No, no, no, no…..it is perrrrrfect that you missed focus! Also, the ‘dust/scratch/vignette’ pp is perfect for this photo. It looks so authentic and in my opinion you should post it as an example of what makes a, to use your word, “Classic” photograph. It is nothing about focus, nothing about digital versus film and it is nothing about the gear. It is about one thing…the photographers ability to ‘stop time’, to capture emotion!

בהמשך הוא מספר מדוע התצלום הזה מרגש אותו. אלה דברים אישיים, פרטיים שלא אצטט כאן. התמונה למעלה לא מדברת אלי במיוחד. בעיני זה סנאפשוט די סתמי (שצולם בעזרת ציוד משובח). כזו היא האמנות: ערכה תלוי במתבונן, בעולמו התרבותי, במבנה האישיות שלו. יצירות שאנחנו אוהבים מצטיינות בכך שהן מעוררות בנו תגובה רגשית. אי אפשר להסביר את הקשר שאנו חשים אליהן במונחים אובייקטיביים של הרמוניה או של קומפוזיציה. אפילו לא במונחים של ביצוע מהוקצע. מובן שתמונות אחדות מצליחות לגעת בנפשם של יותר מתבוננים מאשר אחרות, אבל כח המשיכה שלהן הוא עדיין אינדיווידואלי בבסיסו, לא קולקטיבי. כמוזיקאי וכצלם, Seal מבין זאת היטב.

כשאתה יוצר משהו שאתה אוהב, אל תבקש אישוש לאהבתך. סביר להניח שהתגובות שתקבל יהיו טכניות וקרות. ה-punctum עליו דיבר Roland Barthes חמקמק ונדיר, ואם מצאת אותו - אל תרשה שיגעו בו.

.