שתי תמונות

הביטו בשתי התמונות הבאות:

Graciela Iturbide, Mujer Angel, 1992

Mario Giacomelli, from Il pittore Bastari, 1992-1993

שתיהן מתארות דמות בתוך נוף. שתיהן דינאמיות מאד בזכות קומפוזיציות רחבות ורמז לתנועה כיוונית מובהקת. שתיהן עושות שימוש בקונטרסט דרמטי. שתיהן צולמו בידי צלמים "מקומיים": Graciela Iturbide יוצרת בצפון מקסיקו ועבודתה מתרכזת באורח החיים המסורתי של התושבים שם. עבודתו של Mario Giacomelli עסקה בחיים בדרום איטליה. שתיהן פיגורטיביות: הנושאים האנושיים שלהן אלמונים ותופסים רק חלק קטן משטח הפריים. שתיהן חסרות זמן, או לפחות תחומות בטווח רחב של שנים.

אבל למרות הדימיון המסוים, התמונות האלה שונות זו מזו. אפילו קוטביות:

• התמונה הראשונה מתאמצת לגלות: הטווח הטונאלי שלה רציף, היא חשופה כך שכל הפרטים בה קלים לזיהוי. התמונה השניה מתאמצת להסתיר: הטווח הטונאלי שלה מצטמצם לשלושה ערכים: שחור, אפור בינוני ולבן. הנוף נתון לאינטרפרטציה. הפרטים היחידים הניתנים לזיהוי בה הם אדם ושני עורבים.
• התמונה הראשונה משתמשת בכתמים. השניה משתמשת בקווים.
• המבנה התחבירי של התמונה הראשונה מלא בלוואים (adjectives): החצאית בהירה, הפרחים כהים וגדולים, המדבר רחב ידיים וכיו"ב. התמונה השניה לקונית. בקושי יש לה נושא.
• התמונה הראשונה רכה: הקפלים העגולים בשמלה משקפים את קווי המתאר הגליים של רכס הגבעות המרוחק. התמונה השניה קשה: הצללים בה שחורים, המרקמים דוקרניים, קווי המתאר של הדמויות חדים.
• התמונה הראשונה נדיבה: יש בה שמיים גדולים, נוף גדול, שפע של קונטקסט. השניה קמצנית. מוגבלת. אוטיסטית.
• התמונה הראשונה היא פואמה בת מאתיים שורות. התמונה השניה היא שיר בן שלוש מלים ושלושה סימני פיסוק.
• התמונה הראשונה יכולה היתה להיווצר רק בידי אשה. השניה יכולה היתה להיווצר רק בידי גבר.

.