עיקרון חוסר השלמות

בהמשך לפוסט של אתמול שעסק במונח WYSIWYG בהקשר של צילום, אתמקד בפוסט הנוכחי ברעיון השלמוּת. מדובר באותה תחושה "עגולה" המתלווה להתבוננות ביצירה מושלמת. אם נבחן סדרה של תצלומים שלמים נגלה מספר מאפיינים שחוזרים על עצמם:

• חד משמעיות - נושא התמונה מובלט באמצעים צורניים ואי אפשר לטעות בו.
• פשטות - נושא יחיד שמושך את מירב תשומת הלב, או היעדר נושא מובהק (בעיקר בתמונות נוף).
• עצמאות - כל הפרטים הדרושים להבנת הסיטואציה נכללים בפריים.
• אסתטיקה וקונבנציה - הקפדה על ה"כללים"; התמונה פונה אל המוכר והאהוב.
• ריאליזם - דמיון למציאות כפי שהאדם הסביר היה רואה אותה.
• איכות טכנית גבוהה - היעדר גרעיניות, חדות גבוהה באזורים החשובים, צבעים רוויים וכו'.
• אדישות לגודל - הגדלה של התמונה איננה חושפת משמעות חבויה.

אם אתם רוצים לצלם תמונות בעלות פוטנציאל מכירה גדול, אם אתם עוסקים בצילום חתונות או טבע, הקפידו על התנאים שלמעלה ותשיגו את מבוקשכם. תמונות כאלה מרצות את רוב המתבוננים. הן עונות על כל השאלות ולכן הן מניחות את הדעת. אמנם לא יהיה בהן הרבה חידוש והן יהיו דומות לתמונות רבות אחרות, אבל יש לכך סיבה טובה: הן מכוונות אל לב הזרם המרכזי.

ההתבוננות בתמונה שלמה, במיוחד אם היא צבעונית ובעלת קומפוזיציה "נכונה", גורמת לנו עונג שמקורו באהדה שלנו ליופי. מאידך, מטרתה של יצירה אמנותית היא יותר מאשר לגרום עונג (לפחות על פי התפיסה המודרניסטית): עליה לגרות את הרגש ואת האינטלקט, לחולל מחשבה, לשנות את המתבונן ובסופו של דבר לשנות את העולם. תצלומים שלמים שנועדו לשאת חן בעיני המתבונן לא יעשו זאת. אמנות טובה צריכה לשאול, לא לענות. עליה להציק, להטריד, לדגדג, לבעוט ולשרוט. לא להתחנף. וכאן נכנס עיקרון חוסר השלמות.

חוסר שלמות יכול להתבטא במספר רב של דרכים, כיד הדמיון הטובה. העקרון המנחה ביצירת תמונות כאלה הוא הארכת משך ההתבוננות בתמונה. התבוננות ממושכת עשויה לגרום לתמונה להיחרת בזכרונו של המתבונן. הוא יחזור אליה שוב ושוב בזכרונו, אולי אפילו בפועל. על מנת לעשות זאת על הצלם לכלול בתצלום מרכיבים שידרשו מהמתבונן לתרום את חלקו להבנת הסיטואציה, כלומר לבקש מהמתבונן את האינטרפרטציה שלו. ניתן לחשוב על כמה וכמה דרכים להשיג זאת:

• חוסר התאמה בין התוכן והצורה - גישה זו כוללת קשת רחבה של אמצעים צורניים, ביניהם יצירת אווירה ע"י התאמת הבהירות והקונטרסט בתמונות מונוכרום, הסתרת אלמנט משמעותי באזור בעל קונטרסט נמוך (שהיה) והדגשת האסתטיקה של נושאים מטרידים. דוגמה לאסטרטגיה האחרונה היא הפרוייקט של צלם מגזין Life שתיעד בראשית שנות השבעים את זוועות הרעלת הכספית שפגעה בתושבי הכפר הקטן Minamata ביפן.

W. Eugene Smith, Tomoko Uemura in Her Bath, Minamata, 1972

• מורכבות - חלוקת תשומת הלב של המתבונן בין מספר אזורי עניין בתמונה באמצעות סגמנטציה של הקומפוזיציה. תאורת chiaroscuro ניגודית, אורך מוקד קצר וריבוי רבדים עשויים לסייע בכך.

Andre Kertesz, Eiffel tower, 1929

• קונפליקט אמוציונאלי - juxtaposition של הבעות אמוציונאליות מנוגדות, בעיקר בתמונות שמתארות אנשים.

Henri Cartier-Bresson, Dessau Germany, 1945

• הפשטה של נושא התמונה - נושא לא ממוקד, נושא שגבו אל המצלמה, נושא שנמצא באזור בתמונה ה"סובל" מעיוות אופטי או נושא מרומז שכלל איננו נמצא בתמונה.

Yousuf Karsh, Pablo Casals, 1954

אל תאכילו את המתבונן בכפית. השאירו קצוות פתוחים, מקום לאינטרפרטציה. האסתטיקה, ה"כללים" ובהירות הכוונה כבודן במקומן, אבל אל להן להפוך למטרות. על מנת לומר משהו בצילום שלכם עליכם לשתף את המתבונן. לתת לו חומר למחשבה. והוא יודה לכם.