יש מקום לשני סוגי הצילומים. יש מקום לצילום המבוים, אם זה על מנת להנציח בני משפחה בפורטרט שמצולם בסטודיו או כל צילום תדמיתי, מסחרי או אמנותי אחר. בצילומים כאלו האסתטיקה חשובה.בצילום דוקומנטרי חשוב יותר לתפוס את המציאות "כפי שהיא", אני שם במרכאות כי זה לא תמיד נכון. הצלם שבוחר לצלם את ה"אמת" בזוית שלו ובקומפוזיצה שלו ולמסגר את הסצנה בתוך הפריים שלו ולהתעלם מכל מה שקורה מסביב לפעמים יוצר מציאות חדשה עם מסר וסיפור אחר. ההוצאה מההקשר המקורי ויצירת סיפור חדש חוזרת על עצמה הרבה בצילום רחוב למשל.הצילום המבויים והאסתטי היה כאן קודם והיה במשך שנים סוג הצילום היחיד, אם זה בגלל מגבלת ציוד שדרש חשיפה ארוכה שלא אפשר "לתפוס את הרגע" או אם זה בגלל הגישה שהצילום הוא בעצם "תחליף" לציור התיעודי. אותם צלמים שהזכרת זכו לתהילת עולם כי הם היו פורצי דרך ומוסכמות, הם היו ראשונים ותמיד זוכרים את החלוצים וזה נכון לכל תחומי האמנות והחיים.
שגיא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה