סדרה זאת של מאמרים, שתתפרש בוודאי על פני מספר שבועות, תעסוק באמנות החזותית העכשווית יותר מאשר בצילום. הצילום בהקשר של האמנות בת זמננו הוא לא יותר ממדיום המשמש להעברת המסר. כל שאלה שנוגעת לאורך המוקד, לעומק השדה, לתאורה, לעיבוד התמונה ולהיבטים טכניים אחרים של הצילום איננה רלוונטית בדיון הזה. הטכניקה היא משנית, אפילו זניחה, יחסית ליצירת האמנות שהיא משמשת. ועדיין, התוצר הסופי של היצירה בכל הדוגמאות שאזכיר הוא תצלום, או סדרת תצלומים.
החלק הראשון של סדרה זאת ידון בקצרה בז'אנר המכונה tableau. המושג tableau (ברבים: tableaux) מוגדר כתיאור גרפי חי ומהימן של עלילה. זוהי מעין "הקפאה" של סיפור ברגע משמעותי שלו. אם באחד הפוסטים הקודמים הערתי שהתצלום המבוים הוא בעל ערך סגולי נמוך יותר מזה של התצלום הריאקטיבי, הרי ה-tableau הוא דוגמה קיצונית לכך. הז'אנר עוסק בבניית סצנות מתוכננות בקפידה שמושקעים בהן יצירתיות, עבודה פיזית, זמן ולעתים קרובות גם משאבים כספיים משמעותיים. האמן האמריקני Gregory Crewdson, למשל, ידוע כמי שהסצנות שלו נבנות בידי צוות הפקה קולנועי מלא הכולל שחקנים, תאורנים, מאפרים, בנאים ואנשי לוגיסטיקה. האמנות שלו עוסקת בעולמו הפסיכולוגי הפנטסטי והמעוות, והצילום הוא לא יותר מאשר כלי לתיעוד ולהפצה שלה.
 |
| Gregory Crewdson, Woman in folwers, from Twilight 2002 |
האמן הגרמני Thomas Demand בונה רפליקות בגודל מלא של חללים פנימיים מפורסמים. הבניה שלו נעשית מחומרים זולים כגון קרטון ונייר והוא איננו מנסה להסוות עובדה זאת ולכן יצירותיו נראות חסרות חיים וסינתטיות באופן מוזר (המסר שלו הוא שדברים אינם כפי שהם נראים).
 |
| Thomas Demand, Presidency II, 2008 |
האמן הקנדי Jeff Wall מצטיין גם הוא בהפקה קפדנית של הסצנות שלו על מנת למסור למתבונן מסר רגשי ומעורער. אופן ההצגה של התמונות שלו בגלריות ובמוזאונים בהם הן מתארחות הוא חלק בלתי נפרד מהאמנות שלו: היצירות נתלות על גבי לוחות מוארים גדולים על מנת לשוות להן מראה של שלטי פרסומת ולהדגיש את הצבעוניות שלהן.
 |
| Jeff Wall, Insomnia, 1994 |
Charlie White מותח ביקורת על התרבות חסרת הערכים של צעירי ארצות הברית באמצעות צילום סצנות מבויימות באופן מדוקדק שנראות כאילו נלקחו מקומדיית טלויזיה. הסדרה שלו Understanding Joshua מציגה בובה דמויית אדם, מעוותת אבל משעשעת, כאחד מהחבר'ה על מנת להדגיש את ההומאניזם הלוקה בחסר של החברה.
 |
| Charlie White, Getting Lindsey Linton, from Understanding Joshua, 2001 |
כל האמנים האלה, כמו רבים אחרים, אינם צלמים. לא תמצאו ספרים עליהם במדור הצילום בספריה או בחנות הספרים. הצילום משמש אותם אך ורק כמדיום. היצירה שלהם יכולה להיות משויכת למיצג או לתיאטרון הרבה יותר מאשר לצילום. ועדיין, התוצר הסופי שלה הוא התצלום.
שאול יהיה נחמד אם תוכל להוסיף הפניות..
השבמחקאנונימי,
השבמחקאני לא מכיר אתר שמרכז את המידע הזה. אפשר לחפש בגוגל מידע על כל אחד מהאמנים שהזכרתי.