QWERTY והפורמט

הפוסט הנוכחי נכתב על רקע הטרגדיה של ה-aspect ratio בצילום הדיגיטלי. פורמט 35 מ"מ נבחר בידי Oskar Barnack לשמש במצלמה הקלה שהמציא, אשר נודעה בשנת 1924 כלייקה הראשונה. זה היה הפורמט המאורך ביותר של פילם שעבר סטנדרטיזציה עד אז. למעשה גודל הפריים, 36X24 מ"מ, נגזר (תרתי משמע) מסרט הצילום הקטן ביותר שנעשה בו שימוש עד 1924 - 48X36 מ"מ. היחס 3:2 קרוב אמנם לחיתוך הזהב (3.24:2 בקירוב), פרופורציה שהיא סמל לאסתטיקה בטבע, אבל הוא צר מדי לצילום פורטרטים של "חצי גוף" ושל פנים וכתפיים (לעומת זאת הוא מתאים לפורטרטים של גוף מלא). כל הפורמטים של דפי הפילם המיועדים למצלמות פורמט בינוני וגדול הניתנות לסיבוב הם ריבועיים יותר. יותר מזה: פורמטים מאורכים יותר מ-3:2 מיועדים אך ורק למצלמות פנורמיות, שאינן ניתנות לסיבוב.
בואו נסתכל על יחסי הגובה-רוחב הנפוצים בפורמט בינוני וגדול, בהם גודל הפילם נבחר באופן חופשי על ידי היצרנים. בפורמט בינוני הפילמים הנפוצים הם 6X6 (פורמט ריבועי), 6X7 ו-6X4.5 ס"מ. בפורמט גדול הפילמים הנפוצים הם 5X4, 7X5 ו-10X8 אינץ'. כולם "שמנים" יותר מהפריים שנהוג במצלמות 35 מ"מ.
האמת היא שפורמט התמונה לא כל כך חשוב. רוב הצלמים מסוגלים לעבור בקלות רבה מפורמט אחד למשנהו. בעצם כל אחד מאיתנו עושה זאת כשהוא מסובב את המצלמה ב-90 מעלות, ועבור אלה מאיתנו שמשתמשים במצלמה בעלת aspect ratio של 3:2 ההבדל בין קומפוזיציה אופקית לקומפוזיציה אנכית הוא גדול במיוחד. גם למתבונן בדרך כלל אין העדפה לפורמט מסוים; מן הסתם הוא מתרכז בתוכן התמונה ולא בפרופורציות של שוליה.
נראה אם כן שה-aspect ratio איננו משפיע הרבה על היכולת לבנות את הקומפוזיציה. בצילום על פילם התכונה הזאת של הפריים גם לא משפיעה על איכות התמונה: אם תסתכלו במיקרוסקופ על פני השטח של פילם תראו שהוא שטוח. לכן אין חשיבות מיוחדת לזווית הפגיעה של קרני האור העוברות בעדשה. למרבה הצער, בחיישנים דיגיטליים המצב שונה. החיישן מורכב מ"בארות" שהאור צריך להגיע לתחתיתן על מנת להיקלט בו. לכן חשוב שקרני האור העוברות בעדשה יהיו ניצבות למישור החיישן בכל שטחו. עדשות שנבנו עבור מצלמות פילם לא עומדות בתנאי הזה ולכן רובן הגדול סובל מירידה משמעותית באיכות התמונה בשולי הפריים, שם זווית הפגיעה של האור בחיישן חדה מכדי שכל האור יקלט. הירידה באיכות התמונה מתבטאת בהחשכה ובאיבוד החדות, תופעות שמוכרות לכולנו וקשורות למפתחי צמצם רחבים (במפתח צמצם רחב זווית הפגיעה של קרני האור חדה יותר).

על מנת להתגבר על התופעה הזאת ניתן להשתמש בכמה טקטיקות:

• עדשות בעלות קוטר גדול בהרבה מאלכסון החיישן: כאשר עדשה כזאת מורכבת על המצלמה החיישן משתמש רק באור המועבר ממרכז העדשה, שזווית הפגיעה שלו קרובה ל-90 מעלות. הדוגמה הנפוצה לכך היא הרכבת עדשה המיועדת לחיישן גדול על מצלמה בעלת חיישן קטן יותר. החיסרון בגישה הזאת נמצא במימדים הגדולים של עדשות כאלה, במיוחד עדשות זום.

• הסטה של בארות האור בשולי החיישן כלפי המרכז: גישה זו נותנת לחיישן מבנה "קעור" ומאפשרת קליטה של מירב האור גם כשנעשה שימוש בעדשות קטנות המיועדות למצלמות פילם. החיסרון של הטקטיקה הזאת נמצא בקושי ההנדסי לייצר חיישנים אלה ובמחירם הגבוה.

• עדשות בעלות מבנה פנימי טלה-צנטרי: אלה הן עדשות ש"מתקנות" את זוויות קרני האור העוברות דרך הצמצם ומטילות אותן בזווית ישרה כלפי החיישן. החיסרון בגישה זו נמצא בכך שעדשות כאלה הן על פי רוב מעט ארוכות יותר (פיזית) מאשר עדשות מקבילות שאינן טלה-צנטריות.

• הקטנת המרחק בין מרכז החיישן לפינות שלו: במלים אחרות, שינוי ה-aspect ratio. ככל שפורמט החיישן יהיה קרוב יותר לריבוע כך תעלה איכות העדשות ביחס לגודלן.

הפנו את מבטכם אל המקלדת שלפניכם והתבוננו בצד השמאלי של שורת מקשי האותיות העליונה. סדר המקשים, QWERTY, הוא קביעה שרירותית שאין לה כל משמעות פונקציונאלית. היה הגיוני יותר לקבוע את סדר המקשים במקלדת על פי הגיון כלשהו, למשל ABCDEF. נכון? ועדיין, כל המקלדות בעולם מסודרות על פי QWERTY. פורמט 3:2 הוא דוגמה לאותו סינדרום – קביעה שרירותית שהפכה לדגמה שלטת. אין בו כל יתרון על פני פורמטים אחרים. למעשה בצילום הדיגיטלי יש בו חיסרון אמיתי כי הוא מחייב עדשות גדולות יותר מאלה שהיו מתאימות לחיישן בעל שטח זהה שצורתו קרובה יותר לריבוע. הנאמנות לפורמט 3:2 במצלמות הדיגיטליות האיכותיות יותר היא תוצאה של קבעון מחשבתי מצד היצרנים. עד מהרה הפך הפורמט הזה לסימן ההיכר הבולט ביותר של מצלמה יקרה (כמעט כל המצלמות הקומפקטיות מצויידות בחיישן בעל aspect ratio 4:3). זו הסיבה לכך שהפורמט הדומיננטי לא עומד להתחלף בעתיד הקרוב. אפילו מצלמות ה-EVIL, שהיתרון היחיד שלהן הוא מימדים קטנים, שומרות ברובן על פורמט 3:2 ויצרניהן נאלצים להתאים להן עדשות גדולות עד כדי חוסר פרופורציה.
רובנו רגיל לפורמט הזה. אנחנו נאלצים לשאת עדשות כבדות מדי ויקרות מדי על מנת להשתמש בו (האמת היא שאין הרבה אלטרנטיבות). אבל בכנות, אין ביחס 3:2 יתרונות סגוליים כלשהם על פני פורמטים אחרים. לראיה, רוב רובן של התמונות שזוכות להיות מודפסות במספר עותקים גדול (בספרים, במגזינים ובעיתונים) ממילא נחתכות לפורמט שונה. ה-aspect ratio נשמר מתוך עיקרון רק במקרים אקזוטיים, כמו בתדפיסי מגע שנעשים מדפי נגטיב שמופקים במצלמות פורמט גדול. התעקשותם של מקצת הצלמים המקצועיים לשמור על היחס 3:2 כשהם חותכים תמונות לא נובעת מטעמים "אידאולוגיים" אלא מניסיון לטשטש את עקבות החיתוך (צלם בעל עין טובה יצליח ליצור קומפוזיציה מוצלחת כבר בעת החשיפה ולא יזדקק לקרופים).
.