התמונה הבודדת דומה לשיר קצר. היא מכילה, במקרה הטוב, רעיון אחד שמבוטא באמצעות דימוי או מטאפורה או בהכרזה ישירה ונוקבת. כוחה נובע מהתמציתיות שלה. על הצלם למצוא את הדרך לבטא את המסר שלו באופן קולע; אם תרצו - בשורה או שתיים. וזה קשה. הקושי נובע מהצורך להבהיר למתבונן מדוע צולמה התמונה ומה עליו ללמוד ממנה באופן שעומד בפני עצמו. לשיטה זו, האמצעים הצורניים המיושמים בתמונה אינם אלא כלי להארכת משך ההתבוננות ועליהם לתמוך ברעיון המובא בה. לא להחליף אותו. אמנם עומדת לרשות הצלם האפשרות להוסיף לתמונה כותרת ותיאור קצר, אבל ספק אם המתבונן יקרא את הטקסט הנלווה אליה. המסר הוא חד-חושי וחוויית ההתבוננות היא חד פעמית.
לעומת התצלום הבודד, ה-photo essay מציע את הרחבת היריעה למשהו שהוא אנלוגי לפואמה או לשיר ארוך. זוהי סדרת תמונות שמציגה קו מחשבה אינהרנטי, שהופך לנושא היצירה. התמונות המרכיבות photo essay לא עומדות בפני עצמן (לפחות לא בהקשר של הקולאז' כולו) ותפקידן לתרום לתימה המרכזית. אחד המאפיינים של הז'אנר הזה הוא האקראיות הכרונולוגית: התמונות הבודדות ניתנות לצפיה בכל סדר שהוא. במלים אחרות, סדר ההתבוננות לא ישפיע על הבנת המסר. כוחו של ה-photo essay הוא בקשרים בין התמונות המרכיבות אותו. הבנת היצירה מסתמכת על juxtaposition: כל תמונה מסבירה את התמונות האחרות או לפחות מעניקה להן הקשר. אחידות סגנונית איננה הכרח. להיפך: מגוון עשוי לחזק את האמירה של הקולאז'.
ז'אנר נוסף, שצלמים רבים עושים בו שימוש בשנים האחרונות, הוא ה-photo film. אלה הם קטעי מולטימדיה הנמשכים מספר דקות שבמרכזם סדרת תצלומים המוצגים ברצף. בעולם המילה הכתובה, ה-photo film אנלוגי לסיפור קצר. בדומה ל-photo essay, התצלומים מציגים רעיון מרכזי שמוברר ע"י הריבוי. בשונה ממנו, הסדר הכרונולוגי של התצוגה ומשך ההתבוננות בכל תמונה מוכתבים בידי היוצר. ה-photo film משלב בתצלומים מוזיקה, קריינות, כותרות כתובות ואפילו קטעי וידאו קצרים. הספקטרום החושי הרחב הזה נותן בידי הצלם שפע של אפשרויות למניפולציה של רגשות המתבונן. הנה דוגמה.
ניתן להכין photo film בקלות יחסית, תוך שימוש בכלי עריכת וידאו נפוצים. התחלתי לשחק עם האפשרויות השונות ואני נפעם מהעוצמה של הז'אנר הזה. כאשר אצליח להפיק משהו ראוי לצפיה אציג אותו כאן. בינתיים תיאלצו להסתפק בסדרות קטנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה