על לייקה ועל עקרון ההכבדה

מצלמת ה-M Monochrom החדשה של לייקה היא עוף מוזר בעולם הצילום של היום. מעבר להיעדרה של מטריצת פילטרים צבעוניים - המאפיין החשוב והייחודי של המצלמה הזאת, אין בה כל חדש. הטכנולוגיה בה היא משתמשת מיושנת בהיבטים אחדים ובהיבטים אחרים היא עתיקה ממש. החיישן שלה הוא אותו שבב CCD בן 18 מגה-פיקסלים שנחשב מיושן במקצת כבר ביום בו הוכנס למצלמת ה-M9 לפני כשנתיים וחצי; עיבוד התמונה עדיין איטי; המסך האחורי הוא אותו מסך דל ברזולוציה, קטן וחסר חן; העינית ומנגנון המיקוד (הידני כמובן) עדיין עושים שימוש באותו מנגנון ריינג'פיינדר שעוד לפני ארבעים שנה אבד עליו הכלח. רבים גורסים שיש משהו "קסום" או לפחות "מיוחד" בפלט המונוכרומאטי של המצלמה הזאת, אבל זה לא נכון. אפילו בהיבט הזה המצלמה הזאת מוגבלת: החיישן שלה רגיש אך ורק לערכים הטונאליים של התמונה ואין אפשרות להשתמש בגוונים על מנת להגדיל את הגמישות של הפלט, אלא ע"י הרכבת פילטרים צבעוניים פיזיים. כל מצלמה דיגיטלית אחרת מציעה את האפשרות להסתמך על מטריצה דו-מימדית (טונאלית וכרומאטית) בעת המרת תמונת העולם הצבעונית לשחור-לבן. המצלמה הזאת מציעה מימד אחד בלבד, ממש כמו פילם שחור לבן. היעדרם של פילטר מרכך ושל תהליך demosaicing משפר את חדות התמונה ואת מידת הפירוט שהיא מציעה, אבל ההבדלים יבואו לידי ביטוי רק בהדפסים ענקיים ויתפוגגו בהשוואה לתצלומים שיופקו במצלמות בעלות חיישן צפוף יותר. למרבה המבוכה, מצלמות כאלה כבר נמכרות במחצית ממחירה המופרך של מצלמת הלייקה החדשה. הטבלה הבאה משווה בין תכונותיהן העיקריות של ה-M Monochrom ושל ניקון D800e. מצלמת הלייקה נחותה בכל פרמטר אפשרי.

למעשה, אילו הוטל עלי לתכנן מצלמה דיגיטלית שתהווה כשלון כלכלי קולוסאלי ספק אם הייתי מצליח להעלות בדעתי כלי מוגבל יותר מאותה M Monochrom. סיגמה, שניסתה לשווק בשנה שעברה מצלמה חדשנית (ומעניינת הרבה יותר, יש להודות) במחיר מופרז, נכוותה קשות ונאלצה לקצץ ממחירה ההתחלתי כ-70%. האם גם לייקה תעמוד בפני שוקת שבורה? אני חושב שלא.

בשנת 1975 פרסם הזואולוג הישראלי אמוץ זהבי תאוריה מהפכנית שניסתה להסביר תופעות בעולם החי שלכאורה סותרות את תורת האבולוציה הדרוויניסטית. קחו למשל את הלטאה המדברית הקטנה Agama sinaita, המוכרת יותר בשם חרדון סיני. בחודשי האביב והקיץ, תקופת הייחום של המין הזה, הופך צבעו של הזכר לכחול בוהק. ההגיון האבולוציוני גורס כי דווקא בתקופה לוהטת ויבשה זו, בה המזון במדבר מועט ביותר, מוטב היה לזכר החרדון לעטות את צבעי ההסוואה הרגילים שלו. הצבע הכחול בולט למרחוק ומקל על טורפיו - בעיקר עופות דורסים - להבחין בו ולצוד אותו. עקרון ההכבדה (handicap principle) של זהבי מסביר כי הצבע הכחול העז משמש סימן לנקבת החרדון כי לפניה זכר מוצלח במיוחד: הוא איננו זקוק לעזרת ההסוואה על מנת להימלט מטורפיו (או לצוד את טרפו) ויכול להרשות לעצמו להשקיע בחיזור במקום בהישרדות. ככל שצבעו עז יותר כך הוא "מוצלח" יותר.

אתם כבר מבינים לאן אני חותר. מצלמת ה-M Monochrom, בניגוד לכל המצלמות האחרות הקיימות כיום בשוק, איננה מתוכננת כך שתסייע לצלם להפיק תוצאות משביעות רצון. אדרבא, במובנים רבים היא תפריע לו לעשות זאת: הפלט המונוכרומאטי שלה ספרטני ואיננו מותיר מקום רב למניפולציה, חישוב החשיפה מוגבל ל-center weighted ובכך מאלץ את הצלם לתקן את החשיפה בעצמו לעתים קרובות, המיקוד ידני, עיבוד התמונה איטי יחסית, המסך האחורי קטן ואיננו מאפשר אפילו צפיה חיה, התצלומים הנוצרים ברגישות גבוהה רועשים וכן הלאה. זאת מצלמה שהצלם נדרש להוכיח את היותו ראוי לה, ולא להיפך. המגבלות שלה יחשפו את מיומנותו ואת כישוריו של הצלם, יהיו אשר יהיו. במובן מסויים ה-M Monochrom היא הזמנה לקרב באגרופים חשופים מול אלוף מנוסה ורב מוניטין. היא מציעה לצלם אתגר שרק מעטים יעמדו בו, אבל רבים - רבים מאד - ינסו בו את מזלם.

.