הכלים בהם אנחנו משתמשים צריכים לעמוד בכמה קריטריונים: הם צריכים
לעשות את מלאכתם במידה רבה של דיוק ושל הדירות; הם צריכים להיות אמינים, כלומר לא
להתקלקל בקלות רבה מדי גם כשהם נדרשים לעבודה מאומצת ונחשפים לתנאים פחות
ממיטביים; והם צריכים להיות מותאמים לאדם המשתמש בהם כדי שלא יכבידו עליו או
יכאיבו לו יותר מן הדרוש. אה, כן. שכחתי משהו. עליהם להיות יפים. לפחות כשמדובר
בכלים המשמשים ביצירת אמנות.
קרוב לוודאי שברגע זה איבדתי את מחצית הקוראים, אז אבקש ממי שנשאר כאן
להתקרב.
הסכיתו ושמעו. המצלמה, עבורי, היא יותר מאשר מכונה להפקת תצלומים.
לקווי המתאר שלה, למגע המשטחים המכסים אותה, לצבע שלה ולשלמות הצורנית שלה יש
השפעה על הדרך בה אני משתמש בה. מצלמה יפה תגרום לי לרצות לאחוז בה ולהשתמש בה.
מצלמה יפה פחות תיראה בעיני ככלי עבודה ותו לו. הדבר נכון גם לעדשות: הפרופורציות של
כמה מהן מעוררות בי רצון עז להרכיב אותן על המצלמה ולעטוף אותן בכף ידי השמאלית.
יותר מזה, אני חושב שהמראה של מצלמה ושל העדשה המורכבת עליה ישפיע בסופו של דבר גם
על התצלומים שאפיק באמצעותן. אני יודע, יש בזה משהו פטישיסטי ומגונה, אבל כך בנוי
מוחי המתנוון.
מיותר לציין, אסתטיקה היא בראש ובראשונה עניין של טעם ושל אופנה. מצד
שני, אלמלא ידעתם על שתי המצלמות הבאות דבר, איזו מהן הייתם מרימים מן השולחן
שלפניכם?
את זאת:
או את זו?
תודה רבה. אני מניח את המזוודה שלי.
.
אני רוצה להתוודות, יש לי מצלמה שחורה וליצרן המצלמה ישנה עדשה שמתאימה לי בול לדרישות, הסיבה היחידה שלא קניתי את העדשה הזאת היא העובדה שהיא קיימת רק בצבע כסוף. קשה, אני יודע.
השבמחקבבלוג של צילום אני מצפה שהקוראים המשכילים יציינו, שמעבר להבדלים בעיצוב בין הקנון ללייקה, הקנון מצולמת בצורה מזעזעת. עם אור של פלאש ישיר שמורכב, רחמנא ליצלן, ישירות על המצלמה. הלייקה מצולמת כמו... דוגמנית. תאורה רכה מכמה כיוונים וכולי.
השבמחקאגב, שתיהן די מכוערות בעיני.
מצלמות הרטרו של פוגי היו יכולות להיות קונטרה טובה לקנון הפלסטיקית.
נו, טוב שמישהו שם לב לדברים האלה :).
מחק