דילמה

שיחה.

ע: אתה יודע שאני מתחתן בעוד שבועיים...

אני: כן, סיפרת לי. מזל טוב שוב.

ע: אנחנו עומדים להתחתן בטקס אזרחי קטן בחו"ל, אבל אחר כך נערוך מסיבה והייתי רוצה שתצלם.

אני: (כבר מתחיל להבין לאן הרוח נושבת, אבל שואל בכל זאת) היכן תיערך המסיבה?

ע: בפאב שלנו.

אני: (בולע רוק; הפאב קבור עשרה מטרים מתחת לפני הקרקע והתאורה הקבועה בו מציעה שלושה או ארבעה EV. התקרה הנמוכה והכהה מונעת כל אפשרות להשתמש בתאורת פלאש עקיפה והמקום צפוף, רועש ואפוף עשן. במיוחד במסיבות חתונה) אני לא יודע... כמובן שאשמח לצלם, אבל יהיה לי קשה לערוב לתוצאות. בכל זאת, זה ארוע מיוחד עבורכם וחבל שלא תישאר לכם ממנו מזכרת יפה. אולי יש צלם אחר? אתה מכיר אותי. לא אתנגד לצלם קצת, אבל הסגנון שלי הוא לא בדיוק מה שהיית מצפה לו מצלם אירועים. במיוחד בתנאים שיש בפאב.

ע: כן, אני מכיר אותך והסגנון שלך הוא בדיוק מה שהיינו רוצים. יש לך יד חופשית.

אני: אתה מודע לזה שהרבה צבע לא יהיה שם.

ע: אה... האם בכל זאת תוכל לצלם מעט בצבע?

אני: נראה מה אוכל לעשות (וכבר עולה המחשבה בראשי: כיצד לעזאזל אצלם ב-ISO3200 בצבע? האם בכל זאת להשתמש בפלאש? אולי מרוחק?). ואני לא מצלם פוזות פורמליות.

ע: נו, אל תהיה קשה. צריך גם משהו לאלבום.

אני: (העיקר שהם אוהבים את הסגנון שלי...) נו, טוב. בשמחה (גם כן שמחה).

ע: יופי. אנחנו סומכים עליך! מה תשתה?

עברו שבועיים. יום המסיבה הולך ומתקרב ועדיין אני אובד עצות. מצד אחד אני רוצה לרצות את ידידי. הוא איש טוב. מגיע לו. מצד שני אני יודע שאיכות הצילום שלי תהיה תלויה ביושרה שלי ובמידת ההנאה שלי. מעט אלכוהול יכול לחולל פלאים, אבל בסופו של דבר לא אוכל להפוך את עורי ולהתחיל להנות פתאום מדרך עבודה שאני מתעב. אינני מצטיין בצילום "ציבורי". אני לא בנוי למאות חשיפות בערב. לא אוהב פלאש. אני זקוק לזמן על מנת ליצור מידה של אינטימיות, של הזדהות לפני כל חשיפה. אני אוהב לחוש את האווירה ולהתערב בה. אני זקוק לשקט נפשי. ובעיקר אני אוהב לצלם כרצוני, להתמקד במה שנראה בעיני מעניין ולא בסימון של V ליד פריטים ברשימת משימות.

אז מה אעשה? אני יודע שככל שהציוד שלי יהיה מינימלי כך אוכל להתערבב ולהנות. אוכל לקחת איתי שתי מצלמות, כל אחת מהן מצוידת בפלאש אימתני ועליו מרכך. על אחת מהן אוכל להרכיב עדשת זום כלשהי ועל השניה עדשת פורטרטים. זה יכסה את כל הסיטואציות הפוטנציאליות שיעמדו בפני. מצד שני אוכל לקחת איתי רק מצלמה אחת - את הקטנה שבהן - ולהרכיב עליה עדשת פריים נורמלית. ללא פלאש, ללא מרככים וללא התלבטויות. אני חושב שאבחר באפשרות השניה. אולי התוצאות לא יהיו חדות לחלוטין או חלקות לחלוטין, אבל לפחות אדע שעשיתי כמיטב יכולתי. אינני פוחד, רק מעט טרוד.

.